המלך ישב בארמון וחשב לעצמו, האם יש בעולם מישהו יותר מבסוט ממני -

שאני יש לי הכול, כסף, שלטון, ואין לי דאגות בכלל.

וכדי דעת אם יש בן אדם יותר מבסוט ממנו יצא המלך בלילות לשוטט בעיר

הציץ בחלונות האזין למתרחש מאחורי הקיר וראה שכולם מוטרדים וכל הזמן דואגים, אחד על פרנסה שני על הבריאות אחר על הילדים, וטוב היה בעיני המלך שהוא המאושר בעיר, וכך המשיך להסתובב כל ערב בתחפושת כך שאיש אותו לא הכיר.

יום אחד הגיע אל בית רעוע מט לנפול בקצה העיר, שמע קול כינור וראה דמות אדם מבעד החלון, והיה האיש שר מנגן ושמח, ועל השולחן תבשילים טובים עם צבע טוב וגם הריח, דפק המלך על הדלת האיש פתח במאור פנים, הזמין אותו להיכנס מזג לו יין הגיש לו סעודה, והסעודה ממש סעודה, אין מה לדבר

אפילו בארמון לא תמצא סעודה טובה יותר.

והאיש כול הזמן צוחק, מבסוט עד הגג, ולא מצא המלך שום סימן שהבן הזה מודאג. שאל אותו המלך: ממה אתה מתפרנס?

ענה האיש ואמר: וואללה, כל יום חדש זה נס, אני יוצא כל בוקר לתקן דברים שצריכים תיקון, מרוויח כמה שקלים הולך לשוק קונה יין ומעדנים, וכך כל יום מחדש, וכך כבר די הרבה שנים.

חזר המלך לארמון וציווה שאיש לא ייתן יותר עבודה לאיש המתקן, ולמחרת הלך האיש מרחוב לרחוב ולא הבין איך זה יתכן, אף אחד לא מציע לו עבודה כולם מתחמקים, אומרים שזה צו המלך שלהמרות את פיו הם ממש לא יכולים.

ראה האיש אדם חוטב עצים והציע לו שיחטוב במקומו, ואחר כך חטב עצים לעוד כמה אנשים, בכסף שהרוויח קנה יין טוב בשר ודגים, וכשבא המלך לבית האיש בערב מצא אותו יושב מבסוט ושר, והסעודה ממש סעודה, שאפילו בארמון אין כזה דבר.

וסיפר האיש למלך המחופש שעכשיו הוא חוטב עצים, וחזר המלך לארמון והוציא צו חדש: כל אחד מעכשיו יחטוב עצים רק לעצמו, ומי שייתן למישהו אחר לחטוב לו המלך יקפד את ראשו, והלך האיש למחרת בעיר ואיש לא נתן לו לחטוב עצים, אז הלך וניקה רפת, ניקה דירים, ובכסף שהרוויח קנה שוב יין טוב בשר ודגים, וכשבא המלך לבית האיש בערב מצא אותו יושב מול שולחן ערוך מבסוט ומזמר,ואפילו בארמון אין שמחה כזאת כמו בבית של האיש המאלתר.

והוציא המלך צו חדש: אין יותר שירותי ניקיון, שכל אחד יסתדר לבד אחרת יהיה לו בזיון, והלך האיש בלית ברירה והתגייס לצבא הקבע של המלך

קיבל מדים קיבל כובע קיבל חרב נוצצת חדשה, וביקש מהמפקד שייתן לו את שכרו על בסיס יומי.

ובא המלך אל בית האיש בלילה כנ"ל, וראה אותו יושב כנ"ל, ושר ומזמר, הכול כנ"ל...ואמר המלך למפקד הצבא שאין יותר שירות על בסיס יומי, למחרת האיש נשאר בלי כסף לסעודת הערב -אז הלך ומשכן את החרב, ובמקומה שם בנדן חרב מעץ כך שאיש לא ידע, העיקר שיהיה לו כסף לדמי הסעודה.

ואמר לעצמו: כשאקבל את כספי אפדה את החרב בחזרה, ככה שזה לא דבר כזה נורא.

וכשבא המלך בערב אל בית האיש נדהם לראות אותו יושב מבסוט ומזמר

והמלך השתגע, הוא לא יכול לסבול את זה יותר!

ובאותו היום הייתה צריכה להתבצע בחצר המלך הוצאה להורג, ואמר המלך למפקד שהחיל החדש שעובד על בסיס יומי, הוא יהיה זה שבחרבו יתיז את ראשו של האומלל, והזמין המלך אל חצר הגרדום את כל השרים והרבה הרבה אורחים, ואמר לכולם: תיכף תראו, תיכף תראו, הולכים להיות כאן קטעים.

ובא האיש עם החרב מעץ והתחנן שיביא מישהו אחר שיעשה את העבודה

כי מעולם לא הרג אדם ולא שפך דם, הוא באמת אדם עדין, ואמר לו המלך שאין על מה לדבר, הוא חייב לבצע מיד את גזר הדין.

עמד האיש ונשא עיניים לשמיים ואמר:

"ריבונו של עולם! אם הנידון למוות חף מפשע עשה שהחרב שלי תיהפך לחרב עץ!", שלף האיש את חרבו וראו כולם שהוא לא התלוצץ, החרב באמת היא חרב מעץ.

וצחק המלך צחוק גדול ואמר: "טוב, את האיש הזה אני משחרר לחופשי עכשיו,

הוא באמת משהו מיוחד ואני לא יכול עליו. אני לא יכול עליו..."