לפני כמה שנים יצא להיות בלונדון, זה היה קצת לפני חנוכה. יצאתי עם חברים מקומיים להסתובב במרכז העיר בלילה, והעיר הייתה מקושטת בפנסים צבעוניים רבים ונראתה חגיגית ומלכותית במיוחד.

"איזה יופי", אמרתי לחברי," כל הכבוד לעיריית לונדון שמקשטת ככה את העיר לקראת חנוכה".

" איזה חנוכה, יה אהבל," אמרו לי, " מה פתאום חנוכה, זה לקראת כריסמס".

אה...כריסמס. יום ההולדת של ישוע.

"טוב" אמרתי," זה גם אירוע יהודי. הוא הרי היה משלנו. "

העובדה הזאת שהוא היה בן עמנו ידועה לכול אבל איכשהו מודחקת.

ישוע, לא רק שנולד יהודי ומת יהודי, הוא היה איש ישראלי לכל דבר שמעולם לא עזב את גבולות ארץ ישראל, הוא נולדבבית לחם, גדל בנצרת, הסתובב הרבה באזור הכנרת, ובסופו של דבר מת בירושלים, דיבר עברית ואך ורק עברית, ובאופן מוזר ביותר שעד היום קשה להבין הפך להיות הישראלי שהכי שיחק אותה בחוץ לארץ עד היום. קריירה בינלאומית כמו שלו אף אחד לא עשה אצלנו.

על השאלה למה אנחנו לא כל כך גאים בזה ולא מתגאים בו ננסה להתייחס קצת בהמשך, אבל בינתיים אנחנו עם שיר מאופרת הרוק ג'יזוז כרייסט סופרסטאר, שהייתה מאוד אהובה עלי בימי נעורי בתחילת שנות השבעים. האופרה והציגה את ישו כגיבור היפי ארוך שיער שרצה להביא לעולם בשורה של אהבה ושלום, ואולי הוא באמת היה כזה.

בימי נעורי הייתי קורא מדי פעם בברית החדשה. בגלל אופרת הרוק הזו עליו. בגלל שירים מסויימים שלפנחס שדה. בגלל שהדמות החידתית של ישו סיקרנה אותי, דיברה אלי, ריתקה אותי. אני זוכר מהקריאה הזאת בעיקר את התחושה המשונה שאם באמת הדברים הכתובים בברית החדשה נכונים, או אפילו נכונים למחצה, הרי שיש פער עצום, כמעט בלתי נתפש בין הדמות של ישו לדת שיצאה ממנו מאה שנה אחרי מותו. נשים רגע בצד את המעשייה המשונה על כך שהוא נולד כתוצאה מזה, , לא נעים להגיד, שאלוהים כביכול הכניס להריון בחורה בשם מרים מהעיר נצרת שבגליל, שהייתה אשתו של נגר בשם יוסף, ,שהשם ירחם, אבל גם בלי זה, הפער בין המסר הפשוט האנושי הצנוע המסתפק במועט של ההלך הנווד המורה הפילוסוף העממי מהגליל לבין הפאר והעושר של הממסד הכנסייתי ושל הוותיקן הוא עצום.

אז מה הוא היה חושב הדרשן מהכנרת אם הוא היה מגיע לוותיקן ברומא? האם לא היה הופך שם את הכול בזעם?

ועוד דבר: אם הייתי נער נוצרי והייתי קורא את הברית החדשה הייתי רץ מיד אל הכומר לברר למה בעצם הנצרות מתירה לאכול חזיר וארנבת, ולמה היא שינתה את יום המנוחה מיום שבת ליום ראשון, כי הרי ישוע אומר במפורש בברית החדשה שלא בא לשנות אות אחת מהברית הישנה?

אני מכיר רב שחי היום בישראל ששאל את השאלה הזאת את הכומר בקהילתו בדרום אמריקה, והיות ולא קיבל תשובה סבירה יצא למסע אל היהדות שבמהלכו התגייר עלה לישראל והוסמך לרבנות.

הנצרות התחילה להתפשט ולפרוח באירופה למעלה ממאה שנה אחרי מותו של ישוע,

אבל ישוע עצמו בעצם דיבר רק אל עם ישראל, וכיוון את הבשורה שלו בעיקר לבני עמו. וכך הוא אמר לשליחיו: "אל תלכו לדרך הגויים ואל תכנסו לעיר של שומרונים. אלא לכו אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל. ובלכתכם הכריזו: 'קרבה מלכות שמים!' .

הוא לא בא, לדבריו, לייסד דת חדשה, אלא בא לרענן לחדש ולטלטל את הדת הישנה,הוא יצא נגד ממסד הכוהנים והצדוקים שהיה מושחת ומסואב.

אז מה בעצם ההבדל בינו ובין נביא כמו ירמיהו שגם הוא בא והפך שולחנות בבית המקדש, ויצא באופן בוטה וקשה כנגד שחיתות מעמד הכוהנים. למה הוא לא הפך להיות אחד מחכמינו זיכרונם לברכה, ולמה אנחנו לא זוכרים אותו כמישהו שבא לחדש את התורה ולהחזיר אותה אל העם הפשוט כמו הבעל שם טוב?למה הורדנו משמו את האות ע' כך שראשי התבות יוד –שין - וו ירמזו את המילים יימח שמו וזכרו?

ועל זה יכולות להיות אולי שתי תשובות: האחת זו שהמהלך של התפשטות הנצרות שקרה אמנם אחרי מותו, אבל בכל זאת מטעמו ובשמו, גרם לנו לצרות צרורות, לסבל בל יתואר, לרדיפות ולעלילות דם לאורך מאות שנים.

וסיבה אפשרית נוספת שהיה משהו בבשורה שלו שחרג מגבולות ההלכה,שהיה נועז מדי, רפורמי מדי, משהו שגרם לחכמי ישראל להתנער ממנו.

לצד עדויות על הלכות שעליהם היה מקפיד במיוחד כמו למשל בעניין הגירושין,שכאן הוא הלך בדרכם המחמירה של חכמי בית שאי אפשר לגרש את האישה, ומכאן בא המושג נישואים קתוליים, אבל לצד זה עשה גם מעשים שאינם מקובלים, כמו להרשות לתלמידיו לקטוף שיבולים ולאכול אותם בשבת.

האם זה בגלל שנהג לשיטתו של רבי יהודה בר אילי שהתיר מלילת שיבולים ביד ע"י מעיכתם ביד בעוד ששאר החכמים האחרים התירו לעשות זאת רק באצבעות? או שאולי פרץ כאן גדר בהלכות שבת?

כשהחכמים שואלים אותו איך הוא מתיר את זה הוא מביא להגנתו את המלך דויד שבימי הרעב שלו נכנס לבית המקדש ואכל מלחם הפנים המותר רק לכוהנים, והוא אומר:" השבת נעשתה למען האדם ולא האדם למען השבת".

נושא נוסף הוא עניין נטילת הידיים. החכמים, כמסופר בברית החדשה, באו אליו בטענה שתלמידיו לא מקפידים על נטילת ידיים כהלכה לפני אכילת הלחם.

ותשובתו היא: "האם אינכם מבינים שכל הנכנס לתוך האדם מן החוץ אינו יכול לטמא אותו כי אינו נכנס אל לבו אלא לבטנו ויוצא אל המוצאות?"

האם בא לחרוג כאן מגבולות ההלכה או שרק רצה לטלטל את המכניקה והאוטומטיות של קיום המצוות, אולי רצה לומר, שקיום ההלכות האלה לא בהכרח הופך אותך לאדם מוסרי וטוב יותר.

רב הנסתר על הגלוי כאן. ואנחנו נמשיך לחיות עם הדמות היהודית החידתית הזאת. שהיום יום הולדתו המשוער.