היא רואה אותו

היא החליטה להצטרף לאבא שלה היום,חשבה שאולי זה ירצה אותו,אולי הוא יכעס פחות,יצעק פחות,אולי הוא יבין עד כמה האהבה שלו חשובה לה.אם היה לי בן.הוא אמר לא פעם כשהשפיל אותה ואת אחותה הקטנה.אז הנה, חשבה, אני יבוא איתו לשיעור.כמו בן.אם היה הולך לכדורגל הייתי הולכת איתו.אבל הוא הולך לשיעור אז אלך איתו לשיעור.

היא ישבה בעזרת הנשים והציצה למטה לעולם של גברים.באופן מפתיע למרות שלא ציפתה לזה כלל,הרגישה קירבה אל הרב שדיבר.אהבה את טון דיבורו הנינוח.את מאור עיניו.דברים מסוימים שאמר,למרות שלא הכל הבינה,האירו לה.לרגע היה נדמה לה שהכל עומד להשתנות,חשבה שאם אבא שלה שומע תורה ודברים טובים כאלה מרב כזה אולי עוד לא הכל אבוד.אבל בדרך למטה, פגשה את אביה במדרגות, ומבט עיניו הקשה היהיר המתנשא העיד שכלום לא השתנה.מבט עיניו אמר:חשבת שמשהו טוב ייצא מזה,חכי,חכי שנגיע הביתה. והוא שוב התכווצה כמו חיה מבוהלת מול המבט הנורא הזה.

היא עומדת שם בצד,רואה את אבא שלה משוחח עם הזמר המפורסם,וחושבת לעצמה:אם הזמר הזה רק היה יודע את האמת.אם הוא רק היה יודע מי הוא באמת,הגבר הנאה והגבוה הזה,עם העיניים החומות והחכמות,והזקן המרשים. היא לא מבינה איך הוא,האמן המוכשר הזה,הרגיש הזה,לא קולט עם מי הוא מדבר.ואז היא חושבת לעצמה:ואיך יקלוט, והרי אין לו עיני רנטגן, והוא נופל בפח ממש כמו אימא שלי,שלא קלטה ולא חשדה בשום דבר וצעדה מהחופה ישר אל תוך הגיהינום.ועם כל זה היא לא יכולה שלא להרגיש איזה רגש גאווה על כך שמכל האנשים שמתגודדים ברחוב אחרי השיעור הזמר מדבר דווקא איתו.עם אבא שלה.כי אחרי הכל, ולמרות הכל,וזה גם מה שכל כך קשה וכואב, הרי הוא אבא שלה.

אבא.אבא.כמה חמלה יש במילה הזאת.כמה רחמים.ובמקרה שלה כמה צער וכאב.היא דומעת.כל כך הייתה רוצה לאהוב את האבא הזה שלה.אבל איך,איך היא יכולה. היא נקרעת ומשתגעת.היא רוצה לבוא ולצעוק בפניו ובפני כל האנשים שעומדים שם את האמת על האבא הנורא הזה אבל היא עומדת בצד,מחכה בסבלנות ובהכנעה שהם יסיימו את שיחתם הנעימה והמלומדת על העניינים הרוחניים הנשגבים ששמעו בשיעור,עניינים ברומו של עולם,על מוסר ועבודה פנימית,ואחר כך היא תחזור הביתה עם אבא שלה,שאיש לא מעלה על דעתו איך הוא בבית,והוא שוב ישפיל אותה ואת אחותה ואת אימא שלהן, וירסק את נשמתה המפרפרת,והיא,כמו תמיד,לא תבין איך הוא יכול להיות כזה אחרי השיעור ששמע,האם לא למד כלום,האם שום דבר מכל מה ששמע לא חדר אליו,והיא תכעס כל כך,אבל גם תרחם,על אימא שלה שסופגת הכל בהכנעה ובדממה,והיא תאמר לעצמה שהנה,עוד מעט,היא קמה ובורחת,לוקחת את עצמה,יוצאת מתוך הסיוט הזה,והולכת לדרכה.