עקדת יצחק

אינני מתיימר כאן להבין את הסיפור או להציע לו פירוש,אבל הייתי רוצה, בדחילו ורחימו,לשים לב לכמה נקודות במהלך הסיפור,ותודה לרב יואל בן נון שמאמרו בנושא זה מתוך ספרו:"פרקי האבות",נתן לי כלים חדשים להתמודד עם הפרשה הזו.

מענין שהתורה בוחרת להתחיל את סיפור העקדה במילים ו"האלוהים ניסה את אברהם",כאילו להגיד לנו,לקוראים,אתם תירגעו,כל מה שהולך לקרות עכשיו זה לא על באמת,זה רק ניסיון.

אבל השאלה הנשאלת האם גם אברהם יודע את זה?

האם יכול להיות שהמספר מעמיד אותנו הקוראים במקום גבוה יותר מאברהם? אנחנו יודעים והוא לא יודע?האמת שהיא שאת התשובה לשאלה הזאת אינני יודע.כי אם אברהם יודע שהוא בניסיון אז איפה הניסיון.קשה.

סיפור העקידה מתרחש בפרשת "וירא",פרשה שעוסקת בראיה.ועניין הראיה אכן חוזר בסיפור העקידה שוב ושוב.

אחרי "לך לך...אל הארץ אשר אראך"שבפרשה הקודמת ,יש כאן שוב "לך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך".

ההליכה של ה"לך לך" הראשון ממשיכה ומגיעה לשיאה כאן: ביום השלישי אברהם נושא את עיניו ורואה את המקום מרחוק.

מה בדיוק הוא רואה?הוא רואה משהו ורואה אותו מרחוק.

אולי הוא רואה את העתיד הרחוק?

מיד אחר כך הוא אומר לנעריו:"שבו לכם פה עם החמור ואני הנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם".האם הוא לא אומר להם את האמת? ומה יאמר להם אם יחזור בלי הנער?

במהלך הדרך יצחק שואל איפה השה לעולה ואברהם עונה:"אלוהים יראה לו השה לעולה בני".האם הוא משקר ביודעין ליצחק כדי להרגיע אותו?

אחרי שהוא מקבל את ההוראה לעצור מיד את העקידה,ממש ברגע האחרון, הוא נושא את עיניו ורואה איל.והוא קורא למקום שבו התרחש כל זה:

"ה’ יראה אשר יאמר היום בהר ה’ ייראה."

ויכול להיות שאפשר להבין מכך שיש לנו ראיה מוגבלת,אנחנו לא תמיד יודעים שאנחנו בניסיון,אנחנו הולכים בדרך הארוכה והקשה אל מקום לא ידוע,אנחנו מביאים ילדים לעולם מתוך ידיעה שביום מן הימים הם יעזבו אותו,ממש כמו שהורינו הביאו אותנו,ובכל זאת אנחנו לא מפסיקים את ה"לך לך" הזה, שלכאורה הוא לקראת אבדון ושכחה,אבל מנקודת מבט אלוקית ועל זמנית הדברים נראים אחרת.

וזה הוא ככל הנראה מבחן האמונה הגדולה של אברהם אבינו, שנדרש להקריב את כל מה שהובטח לו,את כל היקר לו,והוא בכל זאת מאמין עד השניה האחרונה שהוא והנער יחזרו ביחד,בחיים.אם לא בראיה האנושית המוגבלת אז בראיה האלוקית הנצחית.ואולי זה מה שהוא רואה מרחוק. והוא יודע שכמה רחוק שיראה בכל זאת ה’ רואה יותר רחוק.ולכן הוא קורא למקום: ה’ יראה.