על הבצל

פעם עמדתי עם חבר בצומת דרכים ליד העיר באת’ בארץ אנגליה,וניסינו לעצור טרמפ ללונדון.נערה טובה הגיעה אל הצומת,ומיד עצרה לה משאית.הנערה אמרה לנו שנעלה כי היינו שם לפניה.הנהג שאל למה היא לא עולה והיא אמרה:"אני לא ממהרת.קח אותם".הוא לא ממש שמח על המציאה,אבל הסכים. לפני שעלינו על המשאית,היא,המלאכית האנגלית,נתנה לנו שני כריכים עם גבינה.היה לי אז דרך קבע בצל בכיס המעיל,על כל מקרה שלא יבוא.והנה הגיע מקרה שכזה.שאלנו את הנהג אם אפשר לאכול והוא אמר שאין בעיה.שלפתי את הבצלצול מהכיס.לחברי היה אולר קטן.פרסנו ואכלנו את הכריכים עם נתחי הבצל.הנהג הביט בנו בהשתוממות ובהתפעלות רבה.

"נדמה לי שאני רואה בצל",הוא אמר.

"נכון.בצל."

"אתם אוהבים בצל?"

"מכורים לבצל."

מאותו הרגע ועד הכניסה ללונדון,נסיעה של שעתיים,הבן אדם דיבר רק על בצל.משוש חייו."כשאני מגיע הביתה",הוא אמר,"אחרי נסיעה ארוכה,דבר ראשון אני לוקח בצל חזק וגדול,מקלף וקוצץ,ומטגן עם מלח ופלפל.אין בעולם דבר יותר טעים מזה".

והוא המשיך לדבר על הבצל.על צורות שונות ומשונות שאפשר לבשל לטגן לאפות.הוא הצביע על צפרים שעפו מעל המשאית ואמר:"אלה הם פסיונים. הולך נהדר עם בצל".

ובאמת,הבצל עומד בבסיס כל בישול.מהודו ועד פאריס.הבצל לא שינה את טעמו מאז ששת ימי בראשית בניגוד לקולגות שלו המלפפון והעגבנייה ששמרו על צורתם ועל צבעם אבל איפה הטעם,איפה הטעם של פעם...כל מי שזוכר את העגבניות של שנות השישים יודע שהיום זה לא מה שהיה פעם.אבל הבצל שומר על טעמו.ממלכות קמו ונפלו.ג’ינג’ס חאן בא והלך.המציאו את החשמל. הגיעו לירח.הקומוניזם קרס.יאסר עראפאת בקומה הפיכה.ורק הבצל לא משתנה. היקום יכול היה להסתדר ללא מנגו.במצבי חירום גם בלי אבוקדו.אבל בלי בצל העולם איננו אותו עולם וזה לא נקרא חיים.

הספרדים קוראים לו סבויה.היוונים קרמידיה.באידיש אנחנו קוראים לו צוויב’ל.במילון כתבו עליו:"מן פרי גנה ידוע שכולו קרומים קרומים מקופלים זה על גב זה שמתפצלים זה מזה,וזה שמו גם בערבית,סורית,וכושית."

יש אומרים ששורש המילה חבצלת הוא מבצל.הבצל מוזכר בתורה בספר במדבר":ואת הבצלים ואת השומים..."

והשום הוא אכן אחיו היקר והחביב של הבצל,ואולי כאן המקום,לצורך האיזון, להביא את דברי מיסד החסידות הבעש"ט,דווקא בגנות הבצל,הוא המליץ לחסידיו שלא להרבות באכילת בצל,ולעומת זאת המליץ בחום על אכילת שום ובעיקר בלילות שבת.

נכון שהערבים אומרים יום עסל יום בסל.יום דבש יום בצל.יום טוב ויום לא כל כך טוב.כי הבצל מביא דמעות,כידוע.אבל לפי ג’ורג’ סמעאן הגלילי השילוב של שניהם יחד הוא אנטיביוטיקה טבעית מעולה.טוב להוצאת ליחה ושיעול ולהתקררויות.וככה זה עובד:יש לחתוך בצל מקולף לפרוסות.לשפוך עליו כשתי כפות דבש.אחרי כמה שעות מתקבל נוזל אותו יש לשתות.חשוב לדעת שהנוזל הזה טוב רק ליום אחד.ולמחרת יש להכין חדש.

לפי מקורות יודעי דבר יש בבצל שפע רב של ויטמינים ומינרלים,שבחלקם טובים מאוד לרגיעה,ולכן הבצל,ודווקא כשהוא מבושל,יש לו השפעה חיובית ומרגיעה על מערכת העצבים.

הבצל מהווה גם מחטא דם מעולה,שתיית מיץ בצל טרי תועיל לדלקות בדרכי השתן,מיץ בצל טוב לניקוי האוזניים(עם שמן זית),ולפי אותם מקורות יודעי דבר הוא טוב גם לעור הפנים.הבצל מהווה גם מדלל דם ועוזר בהמסת קרישי שומן דם,כמו האספירין.וטוב ונעים הוא טעמו של הבצל על האש.וגם לא משאיר אחריו ריחות כבצל הטרי.ויש כמובן את הבצל הירוק.ולא על הכל דיברנו.אבל עד כאן להפעם מסה קצרה וחלקית על ירק הפלאים,הבצל.