סרט קצר

על אי קטן,דומה קצת לאי שנמצא מול חוף דור,בתוך מערה שבגבעת כורכר,חי זקן בודד וקדוש,לובש גלימה חומה,שקוע בספריו והגיגיו.

מרחוק,ביבשה,מתרחשת מלחמה.אפשר לראות את תמרות העשן ולשמוע את קולות הנפץ.

הזקן מתעלם.הוא בעולמו.בספריו.באי השקט שלו.

אל האי מתקרבת רפסודה.האנשים שעליה קוראים לעזרה.הזקן יורד לקראתם אל החוף.שלושה גברים ושתי נשים.פצועים.פליטים שברחו מהיבשה.הם מהצד שהפסיד בקרב,כך הם אומרים לזקן,והוא,בלי לדבר,לוקח אותם אל המערה,ומטפל בהם.

כתובת גדולה על המסך:חמישים שנה אחר כך.

על החוף ובמערות הכורכר מתרוצצים ילדים.דור חדש שלא יודע כלום על המלחמה ההיא.חמשת הפליטים שהגיעו אל החוף כבר מבוגרים מאוד.הזקן עדיין שם.והוא זקן מאוד.ממשיך להיות שקוע בספריו ובמחשבותיו.

גדול הנערים רוצה לעזוב את האי ולצאת ברפסודה שבנה אל היבשה. המבוגרים מנסים למנוע ממנו את היציאה.הוא מתעקש.הזקן צופה בויכוח אבל לא מתערב.הנער,למרות הפצרות הוריו המתחננים יורד אל החוף ומתכונן להפליג.לפתע הוא רואה ספינה מתקרבת.הוא רץ אל האי ומודיע לכולם.כבר חמישים שנה לא הגיעה שום סירה או אנייה אל האי.הדבר מעורר בהלה.כולם מתכנסים בדחיפות אל תוך מערתו של הזקן.פנים המערה מתגלה כחדר בקרה משוכלל,מלא וגדוש במכשירים מהבהבים.הזקן יושב במרכז החדר.כולם סביבו. יש מתח רב.שקט טעון.על מסך טלוויזיה שעל הקיר הם רואים את הספינה המתקרבת.ויש גם צל של מטוס מרצד על המים.הזקן נוגע בכפתור.בפיצוץ אדירים פסיכדלי וצהוב הכל מתפרק ומתפורר לחלקיקים.גבר ואישה באוויר. אוהבים בפראות נואשת.

אחר כך הכל שוקע.ונרגע.ונעלם.

על מסך הקולנוע רואים מסך טלוויזיה,וקריין חדשות דובר אנגלית אומר במהירות רבה על רקע האי הבוער:

"משלחת מחקר של מדענים ופסיכולוגים יצאה אל האי המבודד כדי לאסוף מידע על אורח החיים של תושביו,פליטי המלחמה וצאצאיהם. לא ברור עדיין מה אירע אבל ככל הנראה תושבי האי לא ידעו שהמלחמה הסתיימה לפני חמישים שנה,והם חשבו בטעות שמשלחת המחקר היא מתקפת אויב.צר לי להודיע שבפיצוץ שהם ככל הנראה הביאו על עצמם,האי, עם כל תושביו,עלה באש".