ויצא יעקב

יעקב הוא איש של לילה.הולך בלילה.חולם בלילה.נאבק בלילה.מחכה לבקר שיבוא.מחכה לאור שיעלה.לשמש שתזרח.שאור חדש על ציון יאיר.

הלילה יורד,ויעקב,אחרי שברח ממולדתו,אחרי שעזב את אביו ואמו,ואת האהל החם,מוצא את עצמו בלילה היורד על האדמה לבד,ללא הגנה,רחוק מהבית,ואין דרך חזרה.

הוא לוקח אבן ושם למראשותיו ונרדם על האדמה מתחת לשמיים זרועי מיליוני כוכבים,בכנען הקדומה,במקום שנקרא לוז.

ובחלומו הסולם ועליו המלאכים שעולים ויורדים.

כשהוא מתעורר הוא מבין שכדי למשוך אור מלמעלה יש להעמיד קולטי אור למטה.בלשון החסידות אומרים התעוררות דלתתא(מלמטה),מביאה להתעוררות דלעילא(מלמעלה).כשנר דולק על האדמה הוא מושך אור משמיים.

הוא מבין שהאלוהות נמצאת לא רק על ראש ההר מעל העננים,אלא בכל מקום על פני האדמה.בבית.במשפחה.בחלומות.בחיים האנושיים.באבנים.הוא מבין שהאדם אמנם מוצב ארצה אבל ראשו יכול להגיע לשמים.

האדם הוא הסולם.והמלאכים עולים ויורדים בו.

והוא לוקח את האבן ששם למראשותיו יוצק עליה שמן,וקורא למקום בית אל.זה הוא ציון הדרך הראשון בדרך לציון.זאת היא האבן הראשונה בבניין הבית היהודי.זאת היא האבן הראשונה בבניין בית המקדש העתידי.ויעקב הוא הבנאי העברי הראשון.