אלישע בן אבויה -"אחר"

זה קרה לפני הרבה מאוד שנים,כמעט אלפיים.אם ננסה להעביר את ההתרחשות לזמננו,הרי זה כמו שבאמצע דרשת השבת של הרב עובדיה יוסף, יגיע במכונית ספורט אל בית הכנסת רב ידוע שחזר בשאלה,ועם סיגריה בידו הוא יצפור,והרב עובדיה יעזוב את דרשתו באמצע ייצא אליו החוצה,ובזמן שההוא נוסע לו לאט במכוניתו הרב ילך לידו והם ישוחחו.תמונה מפליאה ועוד נחזור אליה בהמשך.

אלישע בן אבויה הוא אחת מהדמויות היותר מרתקות בגמרא.הוא היה תנא, תלמיד חבר של רבי עקיבא.דברים מפיו מובאים ב"פרקי אבות".

בשלב מסוים בחייו עזב את דרך התורה והמצוות.הגמרא מספרת(חגיגה ט"ו) שהלך לפרוצה והיא הכירה אותו ולא האמינה שזה הוא באמת,שהרי הוא רב גדול ואיך יבוא אליה,ושאלה אותו:"האמנם אתה אלישע בן אבויה?!"

כדי להוכיח לה שאינו שומר מצוות עקר בשבת צנון מערוגתו(בניגוד להלכה) והביא לה.אמרה:"אחר הוא".ומאז דבק בו הכינוי:אחר.

הגמרא מספרת על מקרים שונים שיכולים אולי להבהיר מדוע קרה לו מה שקרה.היו רמזים לכך שהיה בו משהו אחר.גם כשהיה דתי,כך מספרים,זמר יווני לא פסק מפיו(היה מזמזם לעצמו אריס סאן וטריפונאס בזמן שלמד תורה...) ועוד מספרים שספרי מינים(ספרים שאינם ספרי קודש)היו נושרים מחיקו. כלומר תמיד הייתה בו נטייה לבדוק מה קורה בעולם האחר.אבל בכל זאת הרי היה רב גדול ותנא גדול ונשאלת השאלה איך בכל זאת עבר את המהפך העצום הזה?

אלישע בן אבויה הוא אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס(חגיגה יד ע"ב).שלושת האחרים היו בן עזאי בן זומא ורבי עקיבא.

מהי כניסה לפרדס?

ככל הנראה מדובר על מסע רוחני לעולמות עליונים.מעין מדיטציה קבלית ברמות גבוהות ביותר.רבי עקיבא הוא המדריך והוא אומר להם:"כשאתם מגיעים אל מקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים".

אפשר לנסות להבין זאת כך:רבי עקיבא מזהיר אותם שהם עומדים לעבור את גבול התודעה האנושית,שבה יש לכל דבר הגדרה ושם.מים זה מים.שיש זה שיש.אבל הם עומדים להגיע למקום ששם הדברים הם לא כמו שהם נראים.הם עומדים להגיע למקום שבו גבולות התודעה והתפישה משתנים.

מהמסע הזה רק רבי עקיבא חזר בשלום.בן עזאי מת.בן זומא השתגע.ואלישע בן אבויה הפך לאחר.

הגמרא מספרת שאלישע עלה לשמיים באותו מסע אל הפרדס,וראה שם למעלה את המלאך מטטרון יושב על כסא,והרי למעלה אין לאף אחד זכות לשבת חוץ מלקב"ה,חשב שאולי יש שתי רשויות,ומתוך כך בא לידי התמוטטות האמונה.

בכל אופן,המסע הזה אל מחוץ לגבול התודעה האנושית גרם לאלישע למהפך מחשבתי.הוא חקר במופלא ממנו ואיבד את אמונתו.הוא לא רק התבלבל בין מים לשיש,אלא גם בין האמת לשקר,בין האמונה לכפירה.

מענין שהגמרא אומרת עליו שאחרי אותו מסע הוא"קיצץ בנטיעות",ואמנם הרב שטיינזלץ מפרש:"בא לידי כפירה",אבל רש"י אומר:"קלקל ועיוות",ויכול להיות שכוונת הגמרא לרמוז שהוא לא בא לידי כפירה בעיקר(כי אז היו אומרים שעקר את הנטוע),אלא שהוא בא לידי ספק ומשבר בדרך התורה והמצוות.

הגמרא מביאה עוד סיבות אפשריות ליציאתו הדרמטית של אלישע מעולם התורה:פעם ראה בבקעת גינוסר אדם עולה על סולם אל קן צפור ולוקח בניגוד לדרך התורה את האם עם בניה האפרוחים ויורד והולך בשלום.ולמחרת ראה אדם עולה על סולם ומקיים את מצוות שילוח הקן,כלומר לוקח את האם ומשחרר את הבנים,ואחרי שירד נחש הכישו ומת.

על מי שמקים את מצוות השילוח אומרת התורה:

"שלח תשלח את האם...למען ייטב לך והארכת ימים".

אחרי שראה מה שראה שאל:"היכן היא טובתו של זה היכן היא אריכות ימיו של זה?".כלומר חוסר הצדק בשכר ועונש ערער את אמונתו.

יש אומרים שהיה אירוע אחר שערער את אמונתו:הוא ראה את לשונו של רבי יהודה הנחתום שהיה צדיק,שותתת דם בפיו של כלב(ההשוואה לעדויות מהשואה מעוררת חרדה וזעזוע עמוק)אמר:"זו תורה וזה שכרה?"(ירושלמי חגיגה פ"ב).

ונחזור לשבת ההיא בטבריה.אלישע,אחרי שכבר נודע בכינויו האחר,מגיע אל בית הכנסת,רכוב על סוסו,רבי מאיר מפסיק את דרשתו ויוצא אליו,הם הולכים ומדברים.

אלישע:"על מה היית דורש היום?"

רבי מאיר:"טוב אחרית דבר מראשיתו"(כלומר:אם הסוף טוב הכל טוב.אפילו אם ההתחלה הייתה רעה).

אלישע:"ומה פתחת בו?"(מה אמרת?)

רבי מאיר:"אדם שלמד תורה בנערותו ושכח אותה,וחזר לקיים אותה בזקנתו,הרי טוב אחרית דבר מראשיתו".

אלישע:"אוי לאובדים ואינם נמצאים,(הוא "יורד"על רבי מאיר ואומר לו שהוא טועה),עקיבא רבך(שהיה גם רבו וחברו של אלישע)לא היה דורש זאת כך,אלא:טוב אחרית דבר מראשיתו,בזמן שהוא טוב מראשיתו."(אם הדבר הוא טוב מההתחלה יהיה טוב גם בסוף,אבל אם הוא לא טוב מהתחלתו,מראשיתו,אין לו סיכוי להיות טוב).

וכאן אלישע מספר על עצמו,אביו היה מגדולי ירושלים והזמין אל ברית המילה שלו את כל חשובי ומכובדי העיר,ביניהם היו רבי אליעזר ורבי יהושוע שהיו גדולי תורה.השניים נכנסו לחדר אחד ועסקו בתורה,ירדה אש מן השמים והקיפה אותם.אמר להם האבא:באתם לשרוף לי את הביית?אמרו לו:חס ושלום, אבל עסקנו בתורה והרגשנו כמו במעמד הר סיני שם נאמר:"וההר בוער באש עד לב השמים". אמר להם האבא:אם זה הוא כוחה של תורה,את בני זה,את אלישע,אני מקדיש ללימוד תורה.

אבל כוונתו של אבא שלי,אומר אלישע,לא הייתה לשם שמים,אלא לכבוד,ולכן תורתי לא התקיימה,ואחרית הדבר שלי לא יכולה להיות טובה כי הראשית לא הייתה טובה.

הדיאלוג הזה מתרחש בטבריה לא רחוק מהכינרת,בשבת,בשעות הבקר המאוחרות או אולי בצהרים.תוך כדי דיבור השניים הולכים ומתרחקים מבית הכנסת.אלישע על סוסו,רבי מאיר פוסע לצדו ברגל.רבי מאיר היה באמצע הדרשה.כל הקהל הקדוש עומד מחוץ לבית הכנסת וצופה בשניים.האנשים מן הסתם מחכים לרבי מאיר שיחזור להמשיך את דרשת השבת שלו.

אלישע:"ומה היית דורש עוד?"

רבי מאיר:"לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז".

אלישע:"ומה פתחת בו?"

רבי מאיר:"דברי תורה קשה לקנות ככלי זהב,ונח לאבד ככלי זכוכית.ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותם כלים כמו שהיו,אף תלמיד חכם מששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה".

כאן רומז רבי מאיר לאלישע:כמו שלכלי זהב וזכוכית יש תקנה אם נשברו,אף אתה כלי יקר שכמוך,יכול לחזור בך ולחזור בתשובה.

זו גרסת הירושלמי.לפי גרסת הבבלי אלישע הוא זה שאומר שיש לתלמיד חכם תקנה.

רבי מאיר:"אם ככה,חזור בך אף אתה".

אלישע:"אינני יכול.כבר שמעתי מאחורי הפרגוד:שובו בנים שובבים חוץ מאחר."

ונחזור לירושלמי:

אלישע אומר לרבי מאיר שעליו לעצור כי הם עומדים לעבור את תחום השבת שהוא כאלפיים אמה.והדבר מפליא,איך הוא דואג שרבי מאיר לא יעבור על ההלכה בגללו,ואיך הוא בכלל יודע שהם פסעו אלפיים אמה.רבי מאיר המופתע שואל אותו איך הוא יודע את זה,והוא עונה ואומר שבזמן שהם הולכים ומדברים הוא סופר את צעדי סוסו ויודע שהם כבר הלכו אלפיים אמה.הוא אומר לרבי מאיר שעליו לחזור.

רבי מאיר:"חזור גם אתה".

שני חברים עומדים אחד מול השני בשבת בטבריה.שני עולמות מביטים זה בזה.ויש תהום גדולה.וללא ספק צער וכאב על המרחק הבלתי ניתן לגישור.

אלישע:"אין אני יכול. שפעם אחת הייתי רוכב לפני בית קודש הקודשים ביום הכיפורים שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקודשים ואומרת:שובו בנים,חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי."

רבי מאיר חוזר ברגל אל בית הכנסת להמשיך את דרשתו.אלישע דוהר על סוסו מחוץ לטבריה.מי יודע לאן.

מעניין לשים לב אל הבדל הגרסאות בין הבבלי לירושלמי.

לפי הירושלמי הוא שמע קול אומר:"שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בין אבויה."

לפי הבבלי: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר".

אני רוצה להביא כאן את דבריו הנרגשים והמרגשים של הרב סולביצ’יק,על סיפורו של אחר.הרב שואל איך יתכן שאלישע שמע את מה ששמע,כי הרי היהדות נותנת לכל אדם את האפשרות לעשות תשובה,גם אם היה שקוע עמוק בחטאיו.והוא שואל:האם יכולה בת הקול לפסוק בניגוד לרוח היהדות?כיצד הייתה יכולה לדחות את התנא הגדול שהציץ ונפגע?

וכך הוא אומר:"נדמה לי כי את תכנה האמיתי של בת הקול נוכל למצוא בשינוי הגרסאות בין הבבלי לירושלמי...הבבלי מוסר את הנוסח המדויק של הבת קול.השכינה עוררה ומשכה אליה את אלישע בן אבויה,אך דחפה והרחיקה ממנה את אחר.אלישע בן אבויה לא חטא ולא בגד.היה זה אחר.אישיות אחרת שהשתלטה עליו..."

הרב עומד על כך איך דווקא ביום הכיפורים שחל להיות בשבת הוא נמשך אל קודש הקודשים.הוא מחלל את השבת והחג ודוהר על סוסו.אבל לאן?דווקא אל בית המקדש!כי הוא בפנימיותו עדיין אלישע,ועדיין נמשך בעל כרחו אל הקודש.

"למה פתאום יעבור על פני קודש הקודשים כשהוא רוכב על סוסו דווקא ביום הכיפורים שהוא מחללו בפרהסיה?...פתאום התחילה הנשמה השבויה לדרוש ממנו שיכירה.אלישע,אין אתה אחר!...אלישע,הזדהה איתי,עם כל העבר,עם רבותיך,עם חבריך,בוא אלי,הרחק מאתך את ה"אחר"-אחר אינו אתה!חזור בך...הלא עיניך רואות איך נמשך אתה כאבן שואבת אל קודש הקודשים,יום הכיפורים היום,הקב"ה ממתין ומצפה לכל אחד שיבוא אליו,אלישע,האינך שומע את בת הקול המתחננת לפניך שתעשה תשובה?"

אחר כך עושה הרב סולבייצ’יק השוואה לימינו אלה,ומוצא דמיון ברור בין אלישע לבין כל בני הדור הקודם,הציונים מקימי המדינה,שידעו את התורה אבל עזבו את דרכה.

לחכמים,חבריו של אלישע היה יחס של כבוד אליו לאורך כל הדרך.ראינו איך רבי מאיר התייחס אליו.איך שמע תורה מפיו.שואלת על כך הגמרא:איך רבי מאיר למד תורה מאחר?והרי אמר רבה בר בר חנה שאמר רבי יוחנן על הפסוק:"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה’ צבאות הוא",אם דומה הרב למלאך ה’ צבאות יבקשו תורה מפיהו,ואם לאו,אל יבקשו תורה מפיהו!

ועונה הגמרא מספר תשובות מפי חכמים שונים:

ריש לקיש אומר על הפסוק:"הט אזנך ושמע דברי חכמים,ולבך תשית לדעתי". לא לדעתם אלא לדעתי.כלומר:שמע את התורה מפיהם אבל אל תתייחס לדעתם אלא לדעת הקב"ה.

רב דימי אומר:רבי מאיר אכל את הפרי אבל זרק את הקליפה.כלומר ידע להבדיל בין התורה של אלישע לבין דרך המחשבה של אחר.

ורבא דרש: "אל גינת אגוז ירדתי...",תלמידי חכמים נמשלו לאגוז שאף על פי שהוא ברפש ולכלוך מה שבתוכו לא מתקלקל,כך גם תלמיד חכם,אף על פי שסרח אין תורתו נמאסת.

לחכמים,חבריו של אלישע היה יחס של אהבה כבוד ומחויבות לאלישע גם אחרי מותו.הגמרא מספרת שאחרי שנפטר מן העולם הזה החליטו בבית דין של מעלה לא לדון אותו,לא גן עדן,וגם לא גיהינום( שיכול במשך הזמן לכפר על החטאים).אמר רבי מאיר:מוטב שידונו אותו,ואפילו לגיהינום,וכך יוכל לכפר על חטאיו.רבי מאיר הבטיח שכשיבוא יומו להתבקש לישיבה של מעלה הוא ידאג שאלישע יהיה נדון בבית דין,ואמר לחבריו:כשאמות יעלה עשן מקברו של אלישע וכך תדעו שהוא בגיהינום.

מת רבי מאיר ואכן, ביום מותו התחיל לעלות עשן מקברו של אלישע.

אמר רבי יוחנן:אחד היה בנינו שהתקלקל ואין אנחנו יכולים להצילו?אם אגיע לשמים אחזיק אותו בידי,מי יוציא אותו מידי,מי?

ואכן,כשנפטר רבי יוחנן פסק לעלות עשן מקברו של אלישע.רבי יוחנן תפשו בידו והעבירו לגן עדן.ספדו לרבי יוחנן:אפילו שומר הפתח(של השאול)לא יכול היה לעמוד לפניך רבינו.

אני רוצה להודות לרב ברוך לוביש מיתיר שחשף בפני לראשונה את סיפורו של אלישע ה"אחר",והאיר את עיני בנקודות חשובות בהבנת הסיפור.