הרוצה שיחכים ידרים

פעם הגעתי לכותל המערבי,התפילה לא הייתה אז שגורה בפי,לקחתי איזה שהוא סידור ליד,ועלעלתי באקראי,היה זה סידור מקובלים עם כוונות,שבהן לא הבנתי דבר,אבל משפט אחד צד את עיני ונצרב בתודעתי: "הרוצה שיחכים ידרים".

שנים אחר כך גיליתי שהמשפט הזה לקוח מתוך הגמרא(בבא בתרא דף כה א’)ומתייחס למנורה שהייתה בבית המקדש בצד דרום ושסימלה את אור החכמה והתבונה האנושית.

וזו לשון המשנה,שעליה הגמרא מדברת:

"מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה.

אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר.

רבי עקיבא אומר:לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה,ומרחיק חמישים אמה. ומרחיקין את המשרה מן הירק,ואת הכרישין מן הבצלים,ואת החרדל מן הדבורים,ורבי יוסי מתיר בחרדל."

המשנה קובעת שיש לקחת מרחק של חמישים אמה מהעיר לצורך קביעת מקום לבתי קברות ולמוכרי עורות(בורסקי),כדי למנוע ריחות לא טובים שעלולים להגיע עם הרוח.המשנה מחמירה עם מפעלי העור,אותם,היא קובעת,יש לבנות רק למזרח העיר.ככל הנראה לא היו הרוחות המזרחיות חזקות.אבל הנה רבי עקיבא סובר אחרת ואומר שהוא(אומן העור) יכול לקבוע את מקומו בכל כיוון חוץ ממערב, ככל הנראה משם היתה הרוח החזקה ביותר.

מכאן,מצורך קביעה של חוק שהוא בעצם הגנה על הסביבה המיושבת מפני זיהום אויר,למען איכות הסביבה,יוצאים האמוראים,חכמי הגמרא,למסע סובב עולם.הם דנים ברוחות השמיים.בכיוונים.ומגיעים עד לדיון במקומה של השכינה.והם מעלים שאלה:האמנם השכינה במזרח,לשם אנו פונים בשעת תפילה?

והנה,רבי אושעיא סובר אחרת,הוא אומר שהשכינה נמצאת בכל מקום.

והוא מנמק את דבריו בכך ששליחיו של אדם רגיל חוזרים אל המקום ממנו יצאו.(סביר להניח ששליח הפיצה על הקטנוע יחזור אל המשרד הראשי ממנו יצא לדרך)אבל אצל שליחיו של הקדוש ברוך הוא החזרה אל נקודת המוצא אינה מתרחשת,כי המקום אליו הם הגיעו הוא גם מקום החזרה שלהם.

שנאמר:"התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו"(איוב לח).

לא נאמר"יבואו ויאמרו",אלא "וילכו ויאמרו",כלומר,הליכתם של הברקים שנשלחו מהקב"ה היא גם חזרתם,השולח נמצא בכל מקום,ומכאן אומר רבי אושעיא:שכינה בכל מקום.

וגם רבי ישמעאל סובר שכינה בכל מקום,והוא מבסס את דעתו על הפסוק מזכריה ב’:"הנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו".

לא נאמר כאן המלאך היוצא אחריו אלא לקראתו.יש לנו כאן תמונה של שני שליחים,מלאכים,שיוצאים לדרך מאותו מקום,אחד לקראת השני,משני כיוונים שונים.ומכאן אומר רבי ישמעאל:שכינה בכל מקום.

והגמרא ממשיכה לדון באריכות בנושאי רוחות השמים ויעוין שם.

בסופו של דבר מגיעים אל הלב של העולם.אל קודש הקודשים.וכאן אומר רבי יצחק:"הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין".החכמה בדרום והעושר בצפון.

הסימנים שהוא מביא לכך הם העובדה שבבית המקדש,מנורת המאור,שדלק בה אור התמיד,יומם ולילה,סמל לשפע התבונה המשודרת מלמעלה,שאמורה להיקלט אצלנו כאן למטה,סמל הרוח,הטוהר,השאיפה של הנרות למעלה,אל הקודש,להאיר לעולם דעת תבונה,אותה מנורה שאת החנוכייה בחג החנוכה אנו מדליקים לזכרה,הייתה נמצאת בבית המקדש בצד דרום,מימין לקודש הקודשים.

"ושיעשיר יצפין":השולחן,סמל השפע החומרי,היה עומד בצד צפון,משמאל לקודש הקודשים.

ורבי יהושוע בן לוי מציע דרך שתוביל לשתי העולמות ולשני הכיוונים:לעולם ידרים,הוא אומר,שמתוך שמתחכם מתעשר.ההולך בדרך החכמה יגיע גם אל העושר.

ואם יורשה לי,לסיום,חידוש אישי,ומעט הזוי,על גבול השעשוע:

בספרי "זוכר כמעט הכל"בחרתי במשפט:"הרוצה שיחכים ידרים"כמוטו לסיפור "עוד מעט".זה נראה לי מתאים,כי הסיפור מספר על תנועה רגלית של הכותב אל דרום תל אביב,שהיא בודאי לא עשירה כמו צפון תל אביב,אבל צופנת בתוכה סוד קטן של חכמה,כך הרגשתי.

והנה,כמה חודשים אחרי שהספר יצא לאור,שמתי לב,שהסיפור הזה,עוד מעט,מתחיל בחלום,והחלום הוא המניע לכל המסע כולו,ובמהלך הסיפור יש אזכור לעוד חלומות.(ואמנם חלק מהסיפור מתרחש בקריית שלום,וחשבתי לקרוא לו בשלב מסוים קריית חלום,וויתרתי על הרעיון).

והנה,נתגלתה לי עוד סיבה מדוע בחרתי את "הרוצה שיחכים ידרים"כמוטו לסיפור שלי:בגלל המילה דרים,באנגלית,dream,חלום.

הרוצה שיחכים יה-דרים.

והנה, בלי כוונה מראש, רמזנו גם לפרשת השבוע, ליוסף בעל החלומות. והמשכיל יבין.