יעקב אבינו לא מת

"ויחי יעקב", הפרשה היחידה בתורה שהיא סתומה לגמרי. אין רווח בין הפרשה הקודמת לפרשה הזאת.
כמו הרף העין המפריד בין החיים כאן והחיים שם.
יעקב האב אומר ליוסף הבן:
"ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצריים ושכבתי עם אבותיי ונשאתני ממצרי וקברתני בקבורתם."
תשובת יוסף:
"אנכי אעשה כדבריך".ובלשון זמננו:"בטח,כל מה שתגיד,אבא".

יעקב מבקש מיוסף שיעשה איתו חסד של אמת וידאג שהוא לא יקבר במצרים, אלא ישכב עם אבותיו בארץ ישראל. ולבקשה הזאת יש גם משמעות נוספת: הקבורה היא לא רק עניין פיזי, יש לדאוג גם לעילוי הנשמה, לאמור קדיש, קדיש מצריך מנין, יש בית כנסת בסביבה, הולכים, בהתחלה בשבת, אחר כך גם בימים אחרים, ולפעמים קורה והקדיש מביא לאמירת קידוש, בליל שבת, ואחר כך לומדים שכל צעד של הבן כאן מעלה את נשמות האב והאם שם.
וזה גם מה שיוסף מבקש מבני ישראל:"והעליתם את עצמותיי מזה".
דאגו להעלאת עצמותיי ולעילוי נשמתי.

הגמרא במסכת תענית עמוד ה ב’ מספרת על שני אמוראים,רב נחמן ורב יצחק, שישבו וסעדו. אמר רב נחמן לרב יצחק: יגיד מר מילה(דבר תורה).
אמר לו רב יצחק: אמר רבי יוחנן אין משיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה.
אחרי הסעודה אמר לו (רב יצחק לרבי נחמן): אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת.
אמר לו רב נחמן: וכי בכדי(לחינם)ספדו לו הספדים וחנטו אותו וקברו אותו?
אמר לו רב יצחק: מקרא אני דורש, שנאמר: "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה’ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים". מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.
אחר כך אומר רב יצחק לרב נחמן: כל האומר רחב רחב מיד נקרי (פולט זרע).
אומר לו רב נחמן: אני אומר(רחב רחב) ולא איכפת לי (איני חושש שיפלט זרע).
עונה רב יצחק: כי קאמינא ביודעה ובמכירה (מדובר על מי שידע אותה ומזכיר את שמה).

יושבים שני אמוראים בבל וסועדים את ליבם. האחד אומר לחברו שיגיד דבר תורה כמקובל בסעודה. חברו מסרב ואומר בשם רבי יוחנן שאין משיחין בשעת בסעודה. הם ממשיכים לאכול בשקט. אחרי הסעודה הוא אומר לו: עכשיו אני אגיד לך עוד משהו בשם רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת.

מה קשר הדברים? מדוע אחרי שלא רצה לשוחח בזמן הסעודה מחשש שיקדים קנה לושט הוא אומר דווקא את המאמר הזה:יעקב אבינו לא מת?

הרב מרדכי אילון מציע את האפשרות שרב נחמן ביקש לשמוע דבר תורה בזמן הסעודה כי שולחן שלא מדברים בו דיברי תורה נחשב כאילו אכלו עליו זבחי מתים, והסועדים חשובים כמתים, הוא אולי מוטרד מכך, ולכן אומר לו רבי יצחק: אל תדאג, כמו שיעקב אבינו לא מת כך גם אנו, המלאים בתורה, ולא חייבים לסכן את עצמנו ולדבר בזמן הסעודה, ואין אנו נחשבים כאוכלי זבחי מתים.
רבי נחמן מביע תמיהה על האמירה הזאת, יעקב אבינו לא מת, איך אפשר להגיד את זה והרי התורה מרחיבה במעשה ההספד החניטה והקבורה של יעקב!
עונה לו רבי יצחק: יעקב אבינו לא מת, כל זמן שצאצאיו ממשיכים לחיות,זוכרים אותו מזכירים אותו והולכים בדרכו

ובהמשך, ומה הקשר של רחב לנושא, מדוע לפתע מכניס אותה רב יצחק אל התמונה ואומר שכל מי שידע אותה ואחר כך היה אומר את שמה היה פולט זרע?
יכול להיות שזה בא להראות את גדולתו של יעקב אבינו, שזרעו לא יצא לשווא, ולא לריק, ולא לבהלה, ושראובן בנו בכורו היה ראשית אונו.
על יעקב לא נאמר לשון מיתה מה שנאמר על כל אחד אחר כולל אברהם יצחק ומשה, והדבר תמוה, והרי התורה מאוד מקפידה על האופי האנושי, בשר ודם, של כל אבות האומה וגדולי התורה.

ובתודה למנוע החיפוש גוגל, הנה מעט דברים שליקטתי בעניין זה:

לפי הרמב"ם, יש להבין את הדברים כפשוטם: אמנם מצד המציאות הפיסית יעקב אבינו אכן מת אבל מצד התודעה האנושית הוא חי וקיים כל זמן שזרעו קיים וזוכר אותו.
הרמב"ן הולך בדרך הסוד ואומר: "ענין המדרש הזה (יעקב אבינו לא מת) נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים". המוות אינו אפיסה גמורה אלא מעבר לגוף רוחני. הגוף הארצי מורכב מארבעה יסודות: אדמה מים רוח ואש. אבל יש יסוד נוסף, נצחי, ואליו האדם מתחבר במותו.
ואולי לכן אומר יעקב ליוסף שאלוהים נגלה אליו "בלוז בארץ כנען", ולא משתמש בשם המקום "בית אל", כדי לרמז על עצם הלוז, העצם שאינה מתכלה לעולם ושממנה עתיד האדם להיבנות לעתיד לבוא.
לפי המהר"ל יעקב הוא קו אמצעי בין אברהם ליצחק, הוא המכריע, הנקודה האמצעית שאין לה קצה וגבול, לא ימין ולא שמאל, דרך הישר, דרך האמת, שאינה נוטה אל הקצה, ולכן אין לה גבול וסוף והיא נצחית.
לפי רבי ישראל לינר מאיזביצא יעקב מעולם לא חווה את המוות, את רגע המעבר החד מהארעיות אל הנצח, הוא כבר היה שם, בגילו המופלג, במצב התודעה שלו, הוא מת כמו שאדם פושט מעיל, בקלות, השיל את קליפת הגוף, ונשמתו נשארה במקום בו הייתה עוד באותו חי, בתודעת אינסוף.
ולפי ברוקלין אבא לא מת, הוא רק ישן קצת בעולם האמת,הוא יחזור בגדול...

בסוף השיחה, אחרי הסעודה, האמוראים נפרדים, ורב נחמן מבקש מרב יצחק שיברך אותו.
אומר לו רב יצחק: אמשול לך משל,למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב עייף וצמא, ומצא אילן שפרותיו מתוקים וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו.
אכל מפרותיו ושתה ממימיו וישב בצלו, וכשביקש ללכת אמר:
אילן אילן במה אברכך?
אם אומר לך שיהיו פרותיך מתוקין הרי פרותיך מתוקין,
שיהא צלך נאה הרי צלך נאה,
שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך,
אלא, יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.
אף אתה (אומר רב יצחק לרבי נחמן) במה אברכך?
אם בתורה הרי תורה,
אם בעושר הרי עושר,
אם בבנים הרי בנים,
אלא, יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך.
לעילוי נשמת אבי יעקב בן בכורה ז"ל.
ששבת "ויחי יעקב" היא שבת אזכרתו.