צל עץ תמר ואור ירח

26/12/2004

היום בו פגשתי את זוהר ארגוב.
בתחילת שנות השמונים הוצאתי את השיר "א ידישע רסטהמאן" לרדיו בתקווה גדולה שאם יושמע הרבה יגרום לכך שאוכל לחתום סוף סוף חוזה עם חברת תקליטים. בתמימותי הייתי בטוח שכל העולם יודע מה זה רסטהמאן, שכולם שומעים בוב מארלי ופיטר טוש ויודעים ומבינים את הקשר שבין מוסיקת הרגאיי למושגים יהודיים כמו ציון בבל יה יציאת מצריים ולויים, מילים שמופיעות תדיר בשירים שמקורם ב’גמאייקה. קיויתי שיאהבו את השילוב בין מוסיקה חסידית יהודית לרגאיי.
את ההקלטות עשיתי באולפני סיגמא בשכונת מונטיפיורי. הפקתי את הכל לבד, גם מוסיקלית. עזר לי מאוד איש הסאונד הותיק שמול’יק ארוך, אותו דווקא זכרתי כבסיסט ג’אז במועדון ברברים, לשם הייתי מגיע כל יום ראשון בשנה האחרונה שלי בבית הספר התיכון. חלק מהנגנים בשיר שלי היו חברים שניגנו ללא תמורה. אבי מטוס במפוחית. ישראל בורכוב בגיטרה בס. מאיר בנאי ואשתי אודליה השתתפו בקולות. היו גם נגנים אחרים שהבאתי לאולפן: טל ברגמן בתופים, משה לוי בקלידים, ורומן קונצמן זכרונו לברכה שהפליא לנגן בקלרינט חסידי. אני ניגנתי בגיטרה חשמלית וסיטאר. זאת היתה הפקה משונה. בוסרית מאוד. הרבה שנים התעלמתי ממנה ואפילו קצת התבישתי בה. אחר כך הבנתי שהיה בשיר הנאיבי הזה את כל מה שיצא ממני אחר כך, ושהיתה שם בשורה על משהו שעומד להתרחש.

אבל היה מישהו שהבין את זה כבר אז יותר טוב ממני, וזה היה זוהר ארגוב, מנוחתו עדן. השיר יצא לרדיו והתקבל בשקט מופתי. אף אחד לא הבין מה בדיוק אני רוצה. גם חברים קרובים אמרו לי בעדינות שאולי זה קצת מוזר להוציא שיר כזה כשיר ראשון, רמזו לי ששיר כזה תמהוני לא יכול להביא חוזה בחברת תקליטים
אבל זוהר ארגוב חשב אחרת. הוא פגש מישהו שאני מכיר, ומפה לשם הם התחילו לדבר על השיר שלי, זוהר סיפר ששמע אותו פעם אחת באקראי ברדיו, ואמר שהיה מעונין לפגוש אותי. הוא היה אז בשיאו. אלה היו הימים של "הפרח בגני". הוא היה המלך הבלתי מעורער של הזמר המזרחי שהצליח לפרוץ לתודעה רחבה מאוד. אני הכרתי אותו גם מתקופתו הקודמת שרק מעטים מאוד שמעו עליו, כשעבדתי כפועל במה עם ה"גשש החיוור". שני חברי לעבודה, אברם גשש וחיים פולומבו היו שומעים קלטות שלו ושרים איתו כל הדרך הלוך וחזור. בעיקר אהבו את השיר "צל עץ תמר ואור ירח", וגם אני נדבקתי באהבתם. היה בו משהו אחר, ולמען האמת עד היום לא קם לו יורש, וכנראה שגם לא יקום. הוא גרם לאנשים יוצרים לכתוב לו כמו שלא כתבו לאף אחד אחר, אפילו לא לעצמם, כמו אריק איינשטיין. הביצוע שלו לשיר "עמוק עמוק העצב בעיניים" הוא בעיני אחד מהרגעים הכי מרגשים במוסיקה הישראלית, המילים התהומיות של יעקב אורלנד מקבלות בפיו של זוהר ארגוב משמעות מצמררת, אף אחד לא שר את זה ככה, עמוק עמוק היין במרתף, הלילה את לבי אקרע לשניים, לך, ולגביע הנוטף, הליווי מינימליסטי, קצב רומבה של חתונה בשעה של רגע לפני סגירת האולם, כשהחתן שיכור רוקד טנגו אחרון לערב עם הכלה העייפה שהשפתון כבר מרוח לה על הפנים, ויש איזה בן אח קטן שיושב בצד ומצלם את הכל בראש, עמוק עמוק העצב בעיניים באולמי הנוצץ בת ים, ונחזור לזוהר, על הרגישות הרבה של אנטנות הקליטה שלו אפשר ללמוד מכך שרצה לפגוש אותי אחרי ששמע פעם אחת את ה"ידישע רסטהמאן".

הפגישה התקימה בצהריים בביתו בשיכון המזרח בראשון לציון. הגעתי אליו עם יעקב, החבר שהפגיש בנינו, ועם זוג ידידים שלנו, תרצה ואלי. פתחה לנו את הדלת נערה, אמרה שזוהר מתעורר ושהוא מיד ייצא אלינו לסלון. היא הגישה לנו קפה אמרה שהיא צריכה ללכת ויצאה. ישבנו שם ארבעתנו, קצת נבוכים. עברה חצי שעה. ואז הוא הופיע. מגולח למשעי. שיערו רטוב ומסורק בקפידה. סיגריה דולקת בידו. הוא דילג על הפתיחה הנימוסית ושאל מיד אם הבאתי קלטת עם השיר. אמרתי שכן. הוא מיד שם במערכת בווליום גבוה והקשיב לשיר בריכוז. פעמיים. אחר כך שלף את הקלטת החזיר לי אותה ואמר:
"זה שיר חזק מאוד. חזק מאוד. יש כאן חזון. אתה אומר כאן שהשורשים שלנו זו הדרך האמיתית ואני מאוד מסכים עם זה. אני שומע הרבה מוסיקה תימנית אורגינלית. זקנים שמתופפים על פחים. החלום שלי זה לעשות משהו כזה אבל מודרני. אולי בקצב רגאיי. אני אשמח אם תכתוב לי שיר בכיוון הזה.
אמרתי לו שייחשב לי כבוד לכתוב לו. סיפרתי לו על הנסיעות עם אברם גשש חיים פולומבו ועל צל עץ תמר ואור ירח כל הדרך מדימונה לתל אביב, הוא חייך. שאלתי אותו אם הוא מעונין לשמוע עוד שיר שיש לי סקיצה שלו והוא אמר שכן והשמעתי לו והוא אמר מיד בלי שום נסיון להיות נחמד שהוא לא אוהב אותו, ושאין בכלל מה להשוות אותו לרסטהמאן, ובאמת אחר כך השיר הזה נגנז.
הוא שאל אותי ממה אני מתפרנס ואמרתי לו שכרגע אני מובטל אבל מחפש עבודה כגיטריסט, הוא שאל איך אני במזרחית כי הוא אולי צריך גיטריסט, אמרתי שאשמח לנסות, הוא שאל אם אני מעונין להצטרף אליו לנסיעה לתל אביב לשכונת התקווה, נאכל מרק, והוא יביא לי קלטות מהמשרד של ראובני כדי שיהיה לי עם מה לעבוד בזמן שהוא יהיה בסיבוב הופעות באמריקה, לשם הוא נוסע בשבוע הבא. אמרתי שאני מעונין ויצאנו לדרך. הוא טס במכונית האדומה שלו עם חבר שהגיע במהלך המפגש, ואנחנו ניסינו להדביק את קצב הנהיגה המטורף שלו. כשנפגשנו ברמזורים שמעתי תימנית אורגינלית בפול ווליום מהמכונית האדומה שלו.
אכלנו ביחד מרק תימני בשכונת תקווה והוא עלה למשרדים של המפיק ראובני והוריד לי קלטות.ואז אמר:
"אני נוסע לבקר חבר שחזר בתשובה. הוא גר ברחוב הירקון על הגג. הוא חסיד ברסלב. רוצה להצטרף אלי?"
וכאן נפרדנו מתרצה אלי ומיעקב החבר שהפגיש בנינו ואני נסעתי איתו לרחוב הירקון, עלינו לגג, אני זוכר במעורפל, בחור גדול וחייכן עם כיפה לבנה גדולה, מגיש לנו תה בספלים גדולים, זוהר מחייך, אומר לי: "זה היידישע רסטהמאן שלך", ואחרי כמה דקות אומר שהוא חייב לרוץ, קם והולך.
אני יושבתי עוד קצת עם הבחור ההוא שאת שמו איני זוכר ואחר כך ירדתי לרחוב והלכתי לטייל קצת על הטילת, ושמתי לב ששכחתי את המעיל שלי במכונית של אלי ותרצה, והלכתי אליהם, לדירתם הקטנה ברחוב גורדון.

זוהר ארגוב נסע לאמריקה. הוא לא התקשר אלי כשחזר, ואני לא התקשרתי אליו, כפי שסיכמנו. לא יודע למה. ככה.
את השיר שאמרתי שאכתוב לו לא כתבתי.
ואיך חלפו השנים.