סיפורו של חוני המעגל

במסכת תענית דף כ"ג יש את הסיפור על חוני המעגל שיצא לשוטט בשדה וראה איש נוטע עץ חרוב.חוני שאל את האיש מתי העץ הזה יניב פרי והאיש ענה:"בעוד שבעים שנה",חוני שאל אותו:"האם תחיה שבעים שנה לראות את הפרות?"והאיש ענה:"כשם שנטעו אבותיי לי כך אני נוטע לבני".

ישב חוני לאכול ונרדם.התעורר כעבור שבעים שנה.ראה איש מלקט חרובים מאותו העץ.אמר לו:"האם אתה זה הוא שנטעת את העץ הזה?"ענה האיש:"סבא שלי נטע".הבין חוני שישן שבעים שנה והלך לביתו.אמרו לו:"חוני המעגל לא גר כאן אבל נכדו גר כאן".אמר להם:"אני חוני",ולא האמינו לו.

הלך לבית המדרש,שמע שניים אומרים:"אם חוני היה כאן היום היה פותר לנו את הסוגיה הזאת".אמר להם:"אני חוני",לא האמינו לו ולא נהגו בו כבוד.

ביקש חוני רחמי שמיים,ומת.

עד כאן הסיפור.

לסיפור הזה יש פתיח ויש סיומת.

הפתיח אומר:"כל ימיו של אותו צדיק(חוני)היה מצטער על המקרא:"שיר המעלות בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים."(תהילים קכ"ו).

אמר:"וכי יש אדם מנמנם שבעים שנה בחלום?"

וקשה להבין,מדוע חוני היה כל כך מצטער על פסוק כל כך אופטימי?

התשובה אולי טמונה במה שאומר האבן עזרא על הפסוק הזה:

"שיר המעלות, טעם זה השיר כטעם שיר העליון".

ועוד הוא אומר:"בשוב השם שבותם אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה רק בחלום".

האבן עזרא מרמז כאן שהפסוק הזה מדבר על מצב תודעה גבוה של האדם,שבו מעגלי הקליטה שלו את הזמן והמרחב מתרחבים,ויש לפעמים שאנו מקבלים רמזים לזה בחלום.

ומהו אותו "שיר העליון"?

זה מה שאומר האדמו"ר רבי ישראל ממאדזיץ’ בספרו"דברי ישראל":

"כל מיני הקולות הנמצאים בעולם מחכמת הנגינה כלולים בשבע מדרגות ולא יותר,אלא שהם אוקטבות חלוקים על גבוה גבוה לאין מספר,כמו מספר ימי השבוע, והשמינית,אין עכשיו תפישה והשגה אפילו לצייר במוחו דרגא קול שמינית בעולם כלל...אמנם לימות המשיח יתעורר הקול העילאי ,תתגלה המידה השמינית,ויהיה שיר חדש".

האדמו"ר עושה כאן הקבלה בן שבע צלילי היסוד של המוסיקה(דו רה מי פה סול לה סי),לבין שבעת ימי השבוע,שגם הם בנויים ממעגל חוזר של אוקטבות עד אינסוף.

לאור הדברים האלה אני אולי יכול לנסות להבין קצת את הפתיח.

חוני,שהיה כידוע מעגל,רוצה להרחיב את מעגל הצלילים והזמן,לשמוע את הקול השמיני.והתשיעי.והעשירי.הוא רוצה לשיר שיר חדש.הוא רוצה את תודעת שיבת ציון עכשיו.

וכמו אמרו לו מן השמים:חוני,ידוע שאתה מקבל כל מה שאתה רוצה,ביקשת גשם,ירד גשם, ביקשת שיפסק,נפסק.והנה אנו מרחיבים לך לפי בקשתך את מעגל הזמן שלך.ברגיל אתה ישן שבע שעות,עכשיו תשן שבעים שנה.

אבל חוני מתעורר כעבור שבעים שנה ומגלה שרק הוא לבדו זכה בגאולה הזאת,וכל בני דורו אינם כאן.

וכאן בא הסיומת:"אמר רבא:זה שאומרים הבריות או חברותא או מיתותא".

במילים אחרות:מי שמתעורר לעולם שאין בו חברים,עדיף לו למות.

חוני מבין שהרחבת מעגלי התודעה,מעגלי הצליל והזמן,חייבת להיות משותפת לעם ישראל ולאנושות כולה.אין לו טעם להמשיך ולחיות כך אם הוא לבדו.

בפרשת השבוע "בשלח",שבת שירה,נאמר:

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה’".

ישיר,בלשון עתיד,בשוב ה’ את שיבת ציון,ולא רק משה,אלא כל בני ישראל.