ערב ניגונים בחסידות מודזיץ’

עכשיו אחת ורבע בלילה.חזרתי לא מזמן מערב הניגונים בבית חסידות מודזיץ’ בבני ברק.

בדרך הבית, אחרי שמילאתי דלק, הדלקתי את הרדיו,ושמעתי את הרב שלמה קרליבך שורק ושר.תזמון מופלא.

בבית החסידות היה טיש. כמאה איש יושבים או עומדים סביב שולחנות ערוכים עם קעריות חומוס ולחמניות. אחרי תפילת ערבית, בסביבות עשר בלילה, האדמו"ר הישיש מתיישב בראש השולחן, כולם מביטים לעברו בדריכות, והוא,לאט לאט, מברך "המוציא" על חלה ענקית ומחלק לכולם,ואחר כך שקט. ואז הוא מתחיל להמהם מנגינה: "בים בום בום",מנצח בתנועות קלות בידו, מכה קצב על השולחן, כולם מצטרפים אליו בשירה שכמו בוקעת חלוני רקיע. ניגונים מופלאים עמוקים ארוכים ומפותלים. אחד ועוד אחד ועוד אחד.ולפתע שקט מוחלט בבת אחת. והרב מחלק מידו דג. מוזג כוסיות קטנות קוניאק. שותים לחיים.ושוב הוא מתחיל וכולם אחריו שרים ניגון,ועוד אחד,מהיר וסוער.ושוב בבת אחת שקט מוחלט.הרב אומר דבר תורה באידיש.ואחר כך מחלקים קיגל וסודה.שוב שרים,וכך עד אחרי חצות.

ברגע מסוים הייתה שם הפסקת חשמל.הדליקו הרבה נרות ושרו בהרבה קולות.עברה בי צמרמורת ותחושה של טיסה בזמן מאתיים שנה אחורה להתוועדות בחצר של רבי נחמן או של הבעל שם טוב.

וכל זה,עולם בתוך עולם, כל זה קורה כאן בימים האלה, בזמן הזה, במרחק עשר דקות נסיעה מביתי.