האדמו"ר מפיאסצנזה על פורים

דיברי התורה הקצרים והעמוקים שלו נאמרו בשעה של מצוקה אישית וכללית קשה, בשעה של בלהה ועלטה. הוא איבד את כל היקר לו. את אשתו אמו ובנו.

בתו האהובה נחטפה ברחוב. ובתוך כל זה הוא עמד ודרש,עד שנשלח למחנה ההשמדה.

לפני היציאה מהגטו החביא באדמה את דיברי התורה שכתב,טמונים בכד, שנתגלה אחרי המלחמה על ידי חייל אמריקאי. בתוך הכד היה מוצפן מכתב עם בקשה שכל המוצא את הכד ישלח את תכולתו אל הרב שפירא,אחיו של האדמו"ר מפיאסצנזה,שגר בארץ ישראל, בתל אביב.

הכתבים נשלחו לישראל ויצאו לאור בספר "אש קודש".

על הקשר המבעית שבין המן להיטלר לא אכתוב הפעם. הפעם הייתי רוצה להביא רק דבר אחד מפיו של הרבי מפיאסצנזה,על פורים:

"פורים כיום הכיפורים. כמו שביום הכיפורים את התענית והתשובה בין אם רוצה אותם האדם ובין אם לא רוצה הוא עושה מפני גזרת הקדוש ברוך הוא, כך גם שמחת פורים, גם אם האדם נמצא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל כולו נרמס, חוק הוא שצריך על כל פנים איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו".