ברברה, ברסט, ז’ק פרבר, נעמי שמר

אחרי שכולם נסעו נשארנו שם שלושה:איתמר עודד ואני.היו לנו שלושה ימים לטייל.שכרנו מכונית קטנה,קנינו מפה,והתלבטנו לאן לנסוע.אולי דרומה לפרובאנס,או צפונה לנורמנדי,או מזרחה לבורגונדי.ובעודי רכון שם על המפה בחדר במלון,ראיתי לפתע מקום אחד עם שם מוכר: ברסט.

היתה זו עיר נמל גדולה,צפונה מאתנו,כארבע שעות נסיעה לאורך האוקיינוס האטלנטי, על גבול בריטאני- נורמנדי.

"ניסע לברסט",הצעתי לעודד ואיתמר.

"מה יש בברסט"?עודד שאל.

"אין לי מושג מה יש שם, אבל אולי נפגוש את ברברה".

"ברברה?"

"ברברה מהשיר של ז’ק פרבר שנעמי שמר תרגמה",אמרתי,וסיפרתי להם על שיר האהבה הזה,המיוחד והנפלא,שמתרחש בעיר ברסט.

כעבור שעה היינו במכונית,בדרך לברסט,בעקבות אותו השיר.

"נא זכרי ברברה

גשם עז ניתך על ברסט

כל היום ואת הלכת

ופנים של אושר לך

פרועה ויפה במטר

נא זכרי ברברה

גשם עז ניתך על ברסט

איך אותך פגשתי ברחוב פתאום

ואיך חייכתי ואת לי חייכת

נא זכרי ברברה

אני אותך איני מכיר

גם את לא הכרתיני כלל..."

והמשורר ממשיך ומספר,מרוגש וטעון,איך אותה נערה שלא הכיר,הלכה לקראתו ברחוב,ולפתע מישהו שנחבא בצלו של בית קרא לה בשמה: "ברברה!",והיא נחפזה אליו,יפה,שטופה משמחה ומגשם,והם התחבקו.

זה כל מה שהיה בין המשורר לבין אותה ברברה.הוא היה עד לרגע אחד בחייה של נערה זרה.רגע אחד של אהבה.

ועכשיו,שנים אחרי, המשורר נזכר בכל זאת ,ומדבר אליה, אל אותה ברברה, ואומר לה:

"אל נא תשאלי,

למה זה קולי ירעד

בדברי אליך כך"

והוא מוסיף ואומר לה, לאותה נערה זרה, אותה ראה רק פעם אחת ,וכל מה שהוא יודע עליה זה ששמה ברברה:

"הן היית אחותי ברברה,

האוהבים תמיד אחים לי

גם אם נסתר ממני שמם..."

ורק אחר כך, אחרי תמונת הזיכרון המואר הגשום ומלא אושר האהבה הזה

הוא אומר:

"נא זכרי ברברה

זכרי נא איך ירד לו הגשם

איך על פניך השמחים

על בית הנשק

נתך

על העיר

על הנמל

ועל ספינת הקרב

הו ברברה,

הקרב היה איוולת

מה מעשיך עכשיו

אי הלכת לי

במטר של אש ודם

וזה שבאהבה

בזרועותיו אותך אחז

האם מת או אבד

אולי עודנו חי..."

כי אחר כך באה המלחמה והפכה הכל.ככל הנראה מדובר על מלחמת העולם הראשונה.ואולי גם השניה.פרבר ראה את שתיהן.ובעצם,מה זה משנה,מלחמה היא תמיד מלחמה.בכל מקום.והוא,המשורר,הלך אל המלחמה,הרחק הרחק מברסט,ובמקום הגשם הסוחף והמואר הוא נקלע אל סופת העופרת החשוכה, אל קרב האוולת הנורא והמיותר,והוא ראה את חבריו מתים מות כלבים,נעזבים ונשכחים,ואל תוך התופת והגהנום הוא לקח איתו זיכרון אחד יפה ומואר של אהבה אותו לא שכח לרגע:ברברה ואהוב לבה,בברסט,בגשם.

אבל אחרי המלחמה הגשם כבר אינו אותו גשם.זה הוא גשם של דמעות.

"הו ברברה

על ברסט יורד הגשם

זו לא אותה העיר

זה לא אותו מטר

זה רק הבכי המר

של אבל לא נוחם

זו אפילו לא סופת

עופרת,אש ודם..."

איתמר עודד ואני הגענו באותו היום שאחרי הפסטיבל לברסט בצהרים והיה חם ולא היה גשם ולא ראינו את ברברה.ראינו מבצר עתיק,נמל,וספינה גדולה. העיר הייתה תעשייתית אפורה ולא ממש מעניינת.

"העיר שותקת

על החוף רובצים עבים

עבים נעזבים

שמתו מות כלבים

כלבים שהתפגרו...:

עשינו סיבוב קצר והמשכנו הלאה צפונה,לנורמנדי.

"הרחק הרחק מברסט

עיר

שהייתה

לאין"

כן,ברסט נמוגה כמו חלום, ואם נעמי שמר לא הייתה מתרגמת באופן כל כך מרגש מדויק ונוגע ללב את השיר המופלא הזה,לא הייתי מגיע לברסט,ויותר חשוב מזה,לא הייתי יודע שום דבר על ברברה,ועל אותו רגע אחד של אהבה.