על השיר "ברוקלין"

השיר "ברוקלין" נכתב בעקבות ביקור בניו יורק אליה הגעתי לפני כשלוש שנים לצורך הופעה.הייתה זו הפעם השניה שלי שם.עשר שנים קודם לכן הגעתי לעיר להופעות עם ה"פליטים" ואודה על האמת שהצד היהודי של ניו יורק לא כל כך ריתק אותי אז.אבל הפעם הזאת נמשכתי מאוד לניו יורק היהודית.

המלון שלי היה ממוקם בלואר איסט סייד,לשם הגיעו היהודים הראשונים מאירופה בסוף המאה התשע עשרה.אמנם עכשיו האוכלוסייה היהודית מאוד מדולדלת שם, נשארו בעיקר קצת זקנים,רוב הצעירים היהודים עברו לשכונות החדשות, אבל פה ושם תוך כדי שיטוט ברחוב ראיתי שרידים לעבר המפואר ההוא: חנויות קטנות של דליקטסן יהודי כשר,מאפיות עם כתובות באידיש ועברית, בתי כנסת ישנים.

השיר,בקצב הליכה,מתאר יום של שיטוט שהוא בעצם שיטוט במעגלי החיים, שנעים בין קטבים שונים ומנוגדים.אלה הם קטבים שאני חי יום יום ולא רק בברוקלין אלא גם בבני ברק רמת גן ירושלים ותל אביב.קודש וחול.מוסיקת רוק ויהדות,שמחה ועצב.בהירות ועירפול.ספק חשיכה ספק אור.

השיר מתאר מסלול של הליכה לקראת משהו:מקום,אישה,מצב נפשי.

אתחיל מהסוף:

"הרכבת עוצרת רק בתחנה הסופית":

בקר אחד עליתי על הרכבת ממנהטן לברוקלין.רציתי לבקר בשכונת בורופארק, ששמעתי עליה שהיא ה"בני ברק של ניו יורק",ורציתי לבקר ביתו של הרבי מלובאביץ’ בקראון הייטס,שעל בתו ,שרית,שכלל אינה קיימת,חלמתי פעם חלום מואר ונפלא עליו סיפרתי בסיפור "עוד מעט",בספרי "זוכר כמעט הכל".

להפתעתי, הרכבת חלפה ביעף על פני כל התחנות בלי לעצור ולקחה אותי עד ללונג איילנד,ממש בקצה העיר.כשירדתי מהרכבת אחרי נסיעה של למעלה משעה הסתבר לי שעליתי על רכבת אקספרס שעוצרת רק בתחנה הסופית, לונג איילנד.

השיר לא מדבר רק על המסע הספציפי ההוא, אלא על מסע החיים שמסתיים בתחנה הסופית,ויש אומרים,שגם שם זה לא מסתיים, אלא שיש חילופי רכבות...

"שומע קצת אידיש נו הבלה ספאניול"(לא מדבר ספרדית):

באחד מחלונות הראווה ראיתי שלט קטן:הבלה אידיש.מדברים אידיש.

למרות מוצאי הלא פולני אני חייב להודות ששירים באידיש יכולים לרגש אותי מאוד.וזאת הזדמנות להמליץ על הדיסק הנפלא של חוה אלברשטיין והלהקה הניו יורקית "הכלזמטיקס": "הבאר".

"ברוקלין רב שלמה הסנה הבוער":

את הרב שלמה קרליבך ראיתי בהופעה בבית החייל בתל אביב בשנות השישים.הוא הופיע עם להקה גדולה והיה שם ניחוח היפי חסידי ששבה את לבי.בחנות הדיסקים בבורופארק, ברחוב הראשי,האגף שלו היה הבולט והמשמעותי ביותר.בבתי הכנסת שהגעתי אליהם לתפילות השבת שרו מנגינות שלו.ביקרתי בבית המדרש שלו,בצפון מנהטן,המקום הפך למקדש מעט של מורשתו,וידידי סט גלאס, מוסיקאי מניו יורק שלקח אותי לשם,סיפר לי שביום מותו של הרב כל ההומלסים של הפארק ליד עשו מסיבה לזכרו.

"ברוקלין לו ריד,הפח הדוקר"

לו ריד,אותו הכרתי לראשונה בלהקת "מחתרת קטיפה" ,הוא מוסיקאי ניו יורקי יהודי,שמסמל עבורי את הצד האפל יותר של ניו יורק,הצד אליו נמשך ידידי המוסיקאי המנוח יוסי אלפנט.

"ברוקלין של סו שחזרה להיות שרה":

את סו פגשתי בקיבוץ בשנת 1971כשהייתי בנח"ל,והיא הייתה מתנדבת.היא לימדה אותי אקורדים ראשונים בגיטרה,ושירים של ליאונרד כהן.נפגשנו בביקור האחרון שלי בניו יורק,לפני כשלוש שנים, והיא סיפרה לי שבזמן האחרון היא ובעלה מתקרבים ליהדות,והולכים כל שבת לבית כנסת רפורמי. היא החזירה לעצמה את שמה המקורי,שרה.

"ברוקלין בייבי,בשמלה פרחונית,אני אגיע אלייך כשתעצור לי מונית":

לא הצלחתי להשיג מונית מבורופארק לקראון הייטס, לביית של הרבי מלובאביץ’.הלכתי שעות ברגל.יצאתי מתחום האזור היהודי,והגעתי לאזורים של שחורים והיספאנים.בסופו של דבר ראיתי סוכנות להובלות בטרנספורטרים ותמורת חמש עשרה דולר אחד הנהגים הסכים לקחת אותי.

"ברוקלין אומרת אבא לא מת":

חסידי חב"ד,או לפחות חלק מהם, חושבים שהרבי שלהם הוא המשיח.אני לא ממש מבין את העניין הזה,יש כאן סכנה גדולה,ואני בהחלט מסתייג מזה.

אבל יחד עם זה הדמות שלו תמיד ריתקה אותי. הוא היה אחד הרבנים הגדולים של המאה העשרים,ובזכות החוש הנבואי ורוח הקודש שלו,יש היום בתי חב"ד בנפאל בהודו ובתאילנד.

לי, כיום ,המשפט "אבא לא מת",מתקשר לכתוב בגמרא:"יעקב אבינו לא מת".

כי כל זמן שצאצאי צאצאיו,אנחנו,ממשיכים את רוחו,הוא לא מת.

" הוא יחזור בגדול,ובפיו שיר הלל,

והוא יעיף את ברוקלין עד לארץ ישראל".

יש בכפר חב"ד העתק של הבית של הרבי בברוקלין.לפעמים אני רואה אותו מהכביש בדרך לירושלים.האמונה היהודית אומרת שלעתיד לבוא באופן שנשגב כרגע מבינתנו המוגבלת תהיה תחיית המתים.כלומר תפישת הזמן והמרחב שלנו תשתנה.זה נשמע כרגע כמו תסריט בדיוני של מדע דמיוני,אבל יכול להיות שברוקלין תיהפך לשכונה של ירושלים.

ופירוש אחר,על דרך הפשט הפשוט,שהביא לי ידידי יהודה כץ,סולן להקת רבע לשבע:"כל היהודים מאמריקה יעלו סוף סוף לארץ ישראל."

"ברוקלין היית או חלמתי חלום,מחר לא אהיה אני רק היום":

ברוקלין בשיר שלי היא משל לחיים.היא כל המקומות כולם.אלה שאנו עוברים בהם,כמו בחלום,וגם אלו שאני חולמים עליהם. ברוקלין היא גם אישה וגם ילדה.

אני הייתי בברוקלין רק יום אחד.אבל גם בחיים האלה אני וכל אחד אחר חיים רק את היום הזה כי מי יודע מה יהיה מחר.