הלילה האחרון בפאריס

היא מביטה מסביב.

רוצה לדעת אם יש עדיין רכבת לכיכר הרפובליקה.

היא לא מדברת צרפתית.

מביטה מסביב,שואלת את עצמה מי מכל אלה כאן יודע קצת אנגלית.

היא צעירה,תיירת מרוסיה,וזה הוא הלילה האחרון שלה בפאריס.

היא מטיילת לבד.

אף פעם לא חששה מהבדידות אבל דווקא עכשיו בלילה האחרון,פתאום כן.

היא רואה משפחה עומדת,ממתינה לרכבת.

אימא שחומה ויפה,שיערה אסוף בסרט,אבא עם כובע ומשקפיים,ושתי בנות.

הם נראים לה זרים.

היא שומעת אותם מדברים שפה שהיא לא מכירה.

היא מתקרבת אליהם לאט,שואלת:מדברים אנגלית?האבא אומר כן.

היא שואלת:אולי אתם יודעים אם יש עדיין רכבת לכיכר הרפובליקה?

האבא אומר:כן,גם אנחנו לאותו הכיוון.

היא אמרת תודה ונשארת לעמוד לידם.

מרגישה מוגנת כשהיא איתם.

הייתה רוצה,לכמה דקות,להיות חלק מהמשפחה הזאת.להיות האחות הגדולה של הבנות שמחייכות אליה ומביטות בה בסקרנות.האחת מתולתלת,השניה עם כובע קורדרוי ורוד שמוט בחן על ראשה.

עיניהן נוצצות.הן אומרות לה שהיו כל היום בעולמו של דיסני,ושהיה להן כף.

הן שואלות אותה מאיפה היא,והיא שמחה לדבר קצת,מספרת שהיא ממוסקבה ומטיילת לבד,ושזה הלילה האחרון שלה בעיר,ושהיא ישנה במלון קטן בכיכר הרפובליקה.

הן אומרות לה שבשבילן זה הלילה הלפני האחרון בעיר.

היא שואלת:מאיפה אתם?והן אומרות:ישראל.

האישה שואלת אותה אם היא לא מפחדת לטייל לבד והיא אומרת שלא.רק הלילה.קצת.

אחר כך מאיזה רמקול רחוק יש מנגינה או שאולי זה נגן רחוב במשמרת לילה אחרונה.שתי הבנות מתחבקות ורוקדות.והיא מחייכת אליהן.

והנה הרכבת מגיעה והם עולים ומתיישבים,והיא מתיישבת לידם.

הבנות שקטות עכשיו,נראות עייפות.והן מתרפקות על אימא שלהן שמחבקת אותן.

היא מקווה שהרגע הזה שבו תצטרך להיפרד מהם ולרדת לבד אל הלילה יגיע כמה שיותר מאוחר.

האבא שואל אותה איך מוסקבה עכשיו,ומספר לה שהיה שם פעם,לפני שברית המועצות התפרקה.הוא מזכיר שם של זמר רוסי שהוא מכיר ואוהב.והיא אומרת שגם היא.

האישה אומרת לאיש בשפה שהיא לא מבינה:היית עוזב אותנו וממשיך איתה את הלילה,אה?והאיש מניד בראשו ואומר לה:מה קרה לך,יצאת מדעתך? ושניהם מחייכים,וגם היא,בלי שתבין על מה.

הרכבת עוצרת בכיכר הרפובליקה.

היא נפרדת מהם ויורדת מהרכבת.

הבנות,כמעט מתוך שינה,מנפנפות לה לשלום.