14/01/2005

היא הופיעה פתאום מתוך החושך בבגד לבן,והתישבה ליד המדורה שלנו.

הייתה הרבה יותר מבוגרת מאיתנו.כבת ארבעים,אולי יותר.אמרה שקוראים לה ביילה ושהיא מבלגיה.דיברה אנגלית במבטא צרפתי.אחרי כמה דקות של שקט התחילה לשיר בשקט,בצרפתית.תוך כדי שירה תרגמה את השיר לאנגלית.המשפט היחידי שאני זוכר:
הים מוחק את עקבות האוהבים ההולכים על החוף.
אחר כך אמרה שיש לה אהוב.אבל הם לא ביחד.אמרה שמחר היא נוסעת מכאן צפונה.יש לה בית קטן,היא סיפרה,ולא אמרה היכן.אחר כך שרה עוד קצת, בשקט,כאילו לעצמה,והקשבנו לה מוקסמים,ומישהו הלך לאוהל והביא גיטרה,וניסיתי ללוות אותה,למרות שלא ממש הכרתי את השיר,והיא שאלה אותי לשמי,ואמרתי לה,והיא אמרה,אתה אחי,ונשקה למצחי,וקמה והלכה אל תוך העלטה כלעומת שבאה.