סוד העיבור 1 - הכוכב

אותה שעה כמעט כל תושבי העיירה היו בבתיהם,ואלה שהיו בחוץ לא הביטו למעלה,וכך יצא שאת המטאור הנופל ראו רק שניים:ילד בן שלוש שהיה בדרכו הביתה עם אמו ואחיו הגדול,הוא הרים באקראי את עיניו לשמיים,ראה את ההבזק ואמר: "יה...",אמו התבוננה לעברו לרגע קצר ואחר כך המשיכה לשוחח עם אחיו.את הזיכרון הזה הוא ינצור שנים רבות.הוא יספר על זה לנערה שיאהב,ויתאר את זה כמו משהו קסום שספק היה ספק לא היה.

השני שראה את המטאור הנופל היה משה מחולון שהיה בחופשת שבת בחדר אירוח מקומי,ובאותה שעה טייל לבדו לאורך הטיילת,ליד מרכז המבקרים,אחרי ששתה בירה בפאב של מיקו.השעה הייתה עשר בלילה.הוא התבונן וראה את המטאור נופל אל תוך המכתש,למרות העלטה ניסה לקבוע ולסמן לעצמו את אזור הנפילה,פחות או יותר.

הוא ידע שהוא חייב לצאת לשם מוקדם על הבוקר.

למחרת בבקר,קצת לפני הזריחה,הוא קם מהר,נרגש,מופתע מהאנרגיות של עצמו,בדרך כלל הוא כבד ומנומנם על הבוקר,שתה קפה בחיפזון,נכנס למכונית הסיטרואן סקסו הקטנה שלו ונסע אל המכתש.הייתה לו הרגשה שהוא יודע להיכן המטאור נפל,והוא נסע בעקבות ההרגשה שלו,אל מרכז המכתש,ירד מהכביש אל דרך עפר,נסע עד שהגיע אל קצה הדרך,החנה את המכונית והמשיך ברגל במורד ערוץ צר,הגיע אל גבעת אבן כהה,עקף אותה,נכנס אל עמק קטן בהיר בין גבעות האבן,ראה את הסלע המזדקר,ואת האבן שלידו,האבן שצנחה אתמול בלילה,היה לה צבע נחושת אדמדם,ולשניה אחת היא נראתה לו מהבהבת.כן,הוא אמר לעצמו,כן,זה המקום.הוא התבונן מסביב.צבע האדמה בעמק הקטן היה שונה מהסביבה,היה לו גוון נחושת אדמדם.הוא אמר לעצמו: טוב,צריך להתחיל לחפור.