סוד העיבור 3 - מה עובר על משה

הוא מיהר אל פתח היציאה,הסיט את האבן ויצא,השחר באמת התחיל לעלות,החזיר את האבן למקומה,הביט מסביב, אין איש,המכתש ריק ודומם,רק הרוח נושבת,ומבחוץ נראה כאילו כלום,כאילו אין שום דבר מתחת לפני הקרקע.

במשך שלושת החודשים הקרובים משה היה נוסע למכתש רמון בכל יום פנוי,בעיקר בסופי שבוע.בכל ביקור כזה היה מכניס קצת דברים אל תוך המערה התת קרקעית:סיר,מחבת,משקפת,שמיכה עבה,ספרים.לאט לאט המקום הפך לו לבית שני.כשהיה בעבודה בתל אביב או בבית אמו בחולון מצא את עצמו מתגעגע לשם.בכל פעם שהגיע ונכנס פנימה אל הערוץ התת קרקעי הרגיש את אותה השלווה המתוקה,כמו בפעם הראשונה.כאילו הוא מחוץ לזמן ולמקום.הוא הרגיש שדווקא כאן,במקום המרוחק הזה,מתחת לפני האדמה,הוא מצליח להתייחד עם דמות דיוקנו של אביו,שנפטר כשהיה בן חמש.

הדוד שלו רפאל עקב בעניין אחרי השינוי שחל במשה.משהו עובר על הבחור. יש לו אור בעיניים.הוא מחייך לעצמו בלי סיבה.אמו של משה שוש התקשרה שוב ושוב לשאול את אחיה רפאל מה עובר על משה.הוא יוצא כמעט כל סוף שבוע לדרום.חוזר לפני כניסת שבת או במוצאי שבת מאוחר בלילה.הוא כל פעם אורז מזוודה עם כל מיני דברים,ומחזיר אותה כמעט ריקה.

"אולי הוא הסתבך שם עם עברינים?",היא שאלה,"אני פשוט לא מבינה מה קורה לו,והוא לא מספר לי כלום."

רפאל אמר לה שהוא לא חושב שיש כאן ענין אפלולי.הבחור קורן.אמנם מוזר אבל מואר.רפאל ביקש משוש לא לדאוג והפציר במשה לספר מי היא האהובה המסתורית שיש לו במצפה רמון,אבל משה אמר שזה לא זה,ושעוד מעט הוא יספר לו מה העניין.

משה גילה שמעבר למערה הגדולה המנהרה התת קרקעית ממשיכה בקו מעגלי, עוברת דרך שתי מערות נוספות,וחוזרת אל נקודת המוצא.כמו כן גילה שבע מחילות צרות שמתפצלות לכיוונים שונים,ויוצרות קשר בין שלושת המערות. הוא פיזר במקום נרות גדולים אותם היה מדליק בכל פעם שהיה נכנס,צילם במצלמה הקטנה שלו את כל מה שראה,שירטט עם טושים צבעונים על בריסטול לבן מפה של המקום,ונתן שמות למערות:למערה הראשונה והגדולה מכולן קרא "בית השמש",למערה השניה,הקטנה,קרא "בית הלבנה",ולשלישית, הבינונית,קרא "בית האדמה".