סוד העיבור 4 - משה מדבר

המקום הזה לא נתגלה אליו ככה סתם,הרגיש,והוא חייב להכניס עוד אנשים לתמונה.הוא החליט לספר על המקום לדוד שלו רפאל.הוא ידע שהדוד מתענין בדברים קצת משונים,ושהוא והחבר החדש שלו,שמשון,נפגשים ומדברים כל הזמן על חלומות ועל תעופה,משתתקים כל פעם שהוא עובר ליד הדלת,נדמה להם שהוא לא קולט,והוא קולט הכל ועושה את עצמו כאילו לא יודע כלום.

הוא נכנס למשרד בהפסקת הצהרים ואמר לדוד שלו רפאל שיש לו משהו חשוב מאוד לספר.

הדוד אמר:"נו,סוף סוף.אני מקווה שכבר דיברת עם אימא שלך כי היא ממש מודאגת ממך,כל הזמן שואלת אותי למה אתה לא מכיר לנו את החברה החדשה שלך, היא כבר חושבת שאולי יש לך שם עסק איזו אלמנה או גרושה עם ילדים ושאתה לא רוצה שנדע,או שאולי הסתבכת עם העולם התחתון..."

"לא,דוד רפי,לא,"משה קטע אותו,"זה לא זה.תקשיב."

והוא התחיל לספר.על הכוכב הנופל.על התחושה המשונה,שהוא חייב לצאת למכתש,תחושה שלא הייתה לו שליטה עליה,כאילו מישהו מפעיל אותו בשלט רחוק,כאילו הוא דמות במשחק מחשב,על המתחם התת קרקעי שנתגלה בפניו, על התחושות המיוחדות שיש לו במקום,על האנרגיות שזה מביא לו,על שמחה פנימית שקטה כמו שלא ידע מעולם,על תקווה גדולה,על קשר עם אביו המנוח, על חלומות מוארים שבהם הוא עף.מעל העיר,מעל שדות.

בזמן שהוא דיבר,רפאל הקשיב לו בדריכות,וידע שהוא לא ממציא שום דבר, ושהכל אמת.הוא אמר כמה פעמים:"זה לא יאומן הסיפור הזה.איך הסתרת את זה ממני עד עכשיו."הוא צלצל לשמשון ואמר לו בקול נרגש שיגיע מיד למשרד. שמשון הגיע,ומשה חזר שוב בקיצור על הסיפור שלו,הראה להם תמונות שצילם,ואת המפה ששרטט.

"תגיד לי,איך זה שאף אחד לא גילה את זה עד עכשיו?"שאל שמשון.

"אין לי מושג",ענה משה.

"ואיך זה שאף אחד מהפקחים או מהמטיילים לא שם לב עד עכשיו?"

"אני מאוד נזהר להיכנס ולצאת בחושך,בלי שאף אחד יראה,ובכל מקרה המקום מאוד מוצנע ומוסתר.רחוק מכל מסלולי הטיול".

"ואתה לא מפחד שם לבד בלילה?"

"בכל לא.להיפך.אני כל כך רגוע שם.מרגיש הכי בטוח ומוגן.כמו ברחם."

רפאל החליט שלמחרת בית הדפוס יהיה סגור,ובשעת צהרים מוקדמת הם יצאו,שלושתם,במכונית של רפאל,אל מצפה רמון,עצרו לקפה בפאב החבית של מיקו,ואחר כך ירדו אל המכתש.קצת לפני השקיעה משה לקח אותם אל המקום. כשהיה חושך מוחלט הוא הכניס אותם פנימה,הדליק את כל הנרות לאורך המנהרה ובמערות,והכין במחבת על הגזית חביתה גדולה,בזמן שהם התהלכו כמו בתוך חלום,ממלמלים שזה לא יאומן,שבחיים הם לא ראו דבר כזה.

אחרי הארוחה הם ישבו בשקט וצפו בשלהבת הנר הגדול שמשה הדליק.

רפאל הביט בהערצה ובגאווה גדולה בבן אחיו הצעיר.

"משה,הפתעת אותי בגדול",הוא אמר.

משה חייך במבוכה.מאז התייתם מאביו תמיד רצה לזכות בהערכה מדודו רפאל, תמיד רצה להיות בשבילו יותר מבן, והנה זה בא,מכיוון כל כך לא צפוי.

"תגיד משה,איך ידעת שהכוכב הנופל הזה מסמן לך משהו?מה פתאום דבר כזה עבר לך בראש?"

"אין לי מושג,"משה אמר,"פשוט ידעתי.וזהו."

רפאל הניד בראשו בהתפעלות,בהה בנר הדועך,וחשב לאן כל הסיפור הזה יכול להוביל.שמשון הרגיש עייפות גדולה,אמר להם לילה טוב פרש לפינה התכסה בשמיכה ונרדם,ובאותו לילה,בפעם הראשונה אחרי עשרים ושלוש שנה,חלם שהוא עף.