סוד העיבור 5 -חלומו של שמשון

הוא מצא את עצמו הולך ברחוב,רגע לפני כניסת שבת,כשהשקט יורד, כשאנשים עם חולצות לבנות וצרור ריחן ריחני בידם הולכים לאט אל התפילה.

לפניו ראה לפניו איש זקן,הולך לאט,הוא דומה לסבא,עברה לשמשון מחשבה בראש,אבל סבא הרי כבר מת לפני ארבעים שנה,הוא הלך בעקבות הזקן,נכנס אל בית הכנסת,ישבו שם על ספסל פינתי כארבעה או חמישה זקנים,אחד מהם, זקן מופלג מאוד,עתיק יומין,חייך אליו, ואמר לו:"זוכר אותי?אני מתתיה,דוד מתתיה".

הוא היה מוכר לשמשון,שאמר בהיסוס"כן, כן,דוד מתתיה...".

ובאמת,לסבא שלו היה אח בשם הזה שנפטר כששמשון היה ילד קטן.

"תגיד עלי ברוך מחיה המתים",הזקן אמר,דמעות של התרגשות בעיניו,שמשון גם הוא חש התרגשות גדולה ובכה,הם התחבקו בחום רב,שמשון פנה לחפש את סבו ולא ראה אותו בבית הכנסת,הוא ראה אותו מבעד לחלון,הולך ברחוב, ויצא אחריו החוצה,מתתיה הזקן קרא לעברו:

"סוד העיבור!אל תשכח את סוד העיבור!".

קולו לא היה דומה לקול שהיה לו קודם,ולפתע שמשון נתקף פחד גדול,רץ מהר מהר,התרומם באוויר,עף גבוה מעל השכונה,מחוץ לעיר,מעל כבישים ושדות, לעבר הים,הפחד עבר,הוא הרגיש עונג עילאי,השמש שוקעת מלפניו, הירח מאיר מאחוריו, וצמד המילים סוד העיבור מצלצל באוזניו.