20/02/2005

שמשון המשיך ואמר:"מדוע קראו לזה עיבור?מדוע בחרו דווקא במילה שבאה מעניין של זיווג הריון ולידה?..."

הוא שתק לרגע,כאילו מצפה לתשובה,איש לא אמר דבר,כולם הביטו אליו,והוא אמר:"אולי זה בגלל שהעולם נברא באהבה.ממש כמו שגבר ואישה מביאים עוד בן או בת לעולם.באהבה.
תארו לכם את הבורא לבדו ביקום.בדידות אין קץ.שפע גדול שאין למי לתת.
שפע גדול שאין עם מי לחלוק.ואז הוא אומר ויהי אור.ומנשים את האדם.כמו בנשיקה.כדי שיהיה לו עם מי לדבר.כדי שיהיה מי שידבר אליו בחזרה.
אבל האדם הוא חסר.מטבע בריאתו הוא אינו יכול להיות מלא ושלם כמו בוראו.אבל על אפשרות השלמות האדם יודע,ולכן,כל ימיו הוא מתגעגע אל השלמות הזאת,ורוב ימיו הוא בצער שאין בכוחו להשיג את השלמות הזאת.והוא מתגעגע.ומלא כיסופים.ולבבו שבור.וכבר אמר הרב מקוצק שאין שלם יותר מלב שבור.ולכן לארון הברית במשכן יש מידות של שלמות ומחצית. אמה וחצי רחבו.אמתיים וחצי גובהו.כדי לרמז שהשלמות באה יחד עם החסרון. שהם מהות אחת.שלם לבדו אינו שלם כל זמן שאין לו חיסרון להשפיע עליו ולמלא אותו.
וכך,השמש היא מלאה.היא מאירה לעולם.הירח הוא חסר.אין לו אור משלו.הוא רק מחזיר את אורה של החמה.והוא גם מתמעט ומתמלא,וחוזר חלילה.
אבל יש פער,שהולך וגדל,בין המשפיע למקבל.בין הבורא לנברא.בין המאיר למואר.בין השכל ללב.ויש לשים לב לפער הזה ולצמצם אותו.
ולכן קבעו את עיבור השנים.כדי לחבר בין החמה ללבנה.בין המשפיע למקבל. בין הנותן למקבל.ולעתיד לבוא אומר הנביא שאור הלבנה יהיה כאור החמה. תפישת הזמן והחלל שלנו תהיה שונה.כוח המשיכה לא יהיה הכרחי.כשתהיה תחיית המתים לא יהיה עבר ולא ועתיד.אלא רק הווה נצחי אינסופי.
ביום ההוא נוכל לעוף מעל הזמן.נוכל לעוף ממש.כמו בחלומות שלנו.ובגלל זה אנחנו כאן בעיבורמון.כדי להתכונן.כדי ללמוד.כשהשינוי יבוא הוא יבוא מהר.כמו גל גדול.כמו לידה.כולם יודעים שהאישה תלד בחודש התשיעי,אבל אף אחד לא יודע מתי בדיוק זה יבוא,וכשזה בא זה בא תמיד בהפתעה ובבהילות ובמהירות. כמו יציאת מצריים.העובר בשל ורוצה לצאת מהרחם לעולם חדש.
שיהיה בסימן טוב ובמזל טוב.לחיים רבותיי לחיים!"