מה את בוכה, זה לכבוד היום הולדת שלך

ובפעם אחרת,ביום הולדתה,היא שוב תספר לילדים,והם יגידו לה:אמא,אבל כבר סיפרת לנו על זה,והיא תגיד לא נורא,אז תקשיבו שוב,ותספר להם שוב,ותתרגש מאוד,והם לא יבינו בדיוק למה,וגם היא בעצמה לא ממש תבין למה,והיא תספר להם איך ערב קיץ אחד,ליום הולדתה האחת עשרה,שחל ביולי,יצאה עם הוריה ועם שתי אחיותיה הגדולות ממנה לבילוי משותף,והם הגיעו לנמל יפו,ואכלו ביחד במסעדת דגים,והיה להם נעים ביחד,כל המשפחה,ודיברו וצחקו, ואמרו לה יום הולדת שמח,ואיחלו לה שפע ברכות,והיה כזה כף אינטימי משפחתי,וכולם היו רגועים ומבסוטים,ואחר כך הלכו לטייל לאורך המזח,והסתכלו על הספינות הקטנות,והיא זוכרת את ריח המים,ואת הלילה,והרוח שבאה מהים,ואז הם הגיעו לסירה אחת,יאכטה קטנה,וישב שם איש על הסיפון,ואבא שלה שאל אותו אם אפשר לצאת להפלגה קצרה,והוא אמר שכן,והם סיכמו מיד מחיר,והיא הרגישה שמחה גדולה ופחד והתרגשות ואמרה שהיא לא רוצה להפליג,והתחילה לבכות,ואחותה אמרה מה את בוכה,זה לכבוד יום ההולדת שלך,ואבא שלה אמר לה שלא תפחד,ושהוא ישמור עליה,והם עלו יד ביד לסיפון,והיא נרגעה,והפסיקה לבכות,והאיש של הסירה שם לה כובע מלחים על הראש,וצילם אותה עומדת ליד ההגה,את התמונה היא שומרת עד היום,שיערה השחור גולש מתחת לכובע המלחים,והיא עם עיניים רטובות מבכי מחייכת חיוך ביישני ומתוק למצלמה.

ההפלגה הייתה קצרה,והים היה קצת סוער,אבל היא כבר לא פחדה,היא הייתה שמחה כל כך,ואבא שלה שאל אותה אם כף לה,והיא אמרה שכן,והם התחבקו על הסיפון ברוח.