תפילת ערבית,רשות או חובה?

יום אחד,לפני כאלפיים שנה פחות מאה שנה(פחות או יותר),כשבארץ ישראל שלטו הרומאים,אחרי חורבן בית שני,כשהיה מרכז תורה ביבנה,כשהיה צורך לבנות את עולם היהדות מחדש,בא תלמיד אחד אל רבי יהושוע(שהיה מזקני החכמים) ושאל אותו:

"תפילת ערבית,רשות או חובה?"

אמר לו:"רשות".

הלך אותו תלמיד ושאל את רבן גמליאל(שהיה נשיא בית המדרש):

"תפילת ערבית רשות או חובה?"

אמר לו:"חובה."

אמר לו התלמיד:"אבל שמעתי מרבי יהושוע שהיא רשות".

אמר לו רבן גמליאל:"חכה עד שיגיעו חכמים אל בית המדרש".

כשהגיעו חכמים אל בית המדרש,עמד התלמיד השואל ושאל:"תפילת ערבית רשות או חובה?"

אמר רבן גמליאל:"חובה.האם יש כאן מישהו שחולק עלי?"

אמר לו רבי יהושוע:"לא".

אמר לו רבן גמליאל:"אבל שמעתי שאתה אומר שהיא רשות.עמוד על רגליך ויעידו בך."

עמד רבי יהושוע על רגליו ואמר:"אם זה שסיפר את זה היה מת ואני חי,הייתי יכול להכחיש את דבריו,כי החי יכול להכחיש את המת,אבל הוא חי ואני חי,ואין החי יכול יכול להכחיש את החי."

היה רבן גמליאל יושב ודורש כשרבי יהושוע עומד על רגליו(מה שהיה השפלה עבור רבי יהושוע).

אמרו חכמים:"עד מתי יצער רבן גמליאל את רבי יהושוע?וזו כבר פעם שלישית שהוא עושה לו את זה".

השתיקו את חוצפית המתורגמן (שהיה אומר בקול רם את מה שרבן גמליאל הזקן היה דורש בשקט),קטעו את דרשתו של רבן גמליאל,והחליטו להדיח אותו מנשיאותו.

חשבו החכמים:מי יכול לבוא במקומו של רבן גמליאל המודח?

את רבי יהושוע אי אפשר למנות כי יהיה זה עלבון קשה מדי לרבן גמליאל,ואת רבי עקיבא אי אפשר למנות כי אין לו יחוס,החליטו למנות את רבי אלעזר בן עזריה,שהוא חכם עשיר ויש לו יחוס,שהיה דור עשירי לעזרא הסופר.

הלכו והציעו לו את התפקיד הנכבד.אמר להם אלעזר שהוא רוצה להתייעץ עם אנשי ביתו,הלך ושאל את אשתו לדעתה .

אמרה לו:"ואולי מחר ידיחו גם אותך?"

אמר לה:"גם אם הכוס היקרה תישבר מחר אפשר להשתמש בה וליהנות ממנה היום".

אמרה לו:"והרי אין לך שיער לבן".

אותו היום היה אלעזר בן עזריה בן שמונה עשרה שנה וקרה לו נס:שיערו הלבין בבת אחת.

ולכן אומר רבי אלעזר בן עזריה בהגדה של פסח:"הרי אני כבן שבעים שנה".שהיה בן שמונה עשרה עם שיער של בן שבעים.

אותו היום שמינו את אלעזר בן עזריה סילקו את שומר הסף שמינה רבן גמליאל,אחרי שהכריז ואמר שאין כניסה לבית המדרש לכל מי שאין תוכו כברו(שהפנימיות שלו אינה כמו החיצוניות שלו).

אותו היום התמלא בית המדרש באנשים שבתקופת כהונתו של רבן גמליאל לא יכלו להיכנס אל בית המדרש.יש אומרים שנוספו ארבע מאות ספסלים ויש אומרים שנוספו שבע מאות ספסלים.

ראה זאת רבן גמליאל ונצטער צער רב.חשב לעצמו:מכל אלה מנעתי להיכנס את בית המדרש,וחס ושלום מנעתי תורה מישראל?

הראו לו בחלום כדים שהם לבנים מבחוץ אבל מלאים אפר שחור מבפנים,ובא החלום להגיד לו שלא טעה,כי כל אלה אין תוכם כברם,אין הפנימיות שלהם כחוץ,אבל האמת היא,שהיו כל המצטרפים החדשים אנשי אמת,ורק הראו את החלום הזה לרבן גמליאל כדי שלא יצער את עצמו.

ובאותו היום שנתמנה אלעזר בין עזריה נכתבה מסכת עדויות,ולא הייתה הלכה אחת שהייתה תלויה ועומדת בבית המדרש שלא פירשוה,ואף רבן גמליאל לא מנע את עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת.

בו ביום(שנתמנה רבי אלעזר בן עזריה)בא לבית המדרש אדם בשם יהודה שהיה גר עמוני,ושאל את חכמי הבית:"האם אני יכול לבוא בקהל?"

כלומר:האם אני יכול להתחתן עם בת ישראל,ולהיות ישראלי לכל דבר?

אמר לו רבן גמליאל:"אסור אתה לבוא בקהל".

אמר לו רבי יהושוע:"מותר אתה לבוא בקהל".

אמר לו רבן גמליאל(לרבי יהושוע):"והלא כבר נאמר:לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה’."(דברים כ"ג).

אמר לו רבי יהושוע:"וכי עמון ומואב במקומם הם יושבים?כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות.שנאמר:ואסיר גבולות עמים...(ישעיהו י’)"

אמר לו רבן גמליאל:"והלא כבר נאמר:ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון (ירמיהו מ"ט),וכבר שבו."

אמר לו רבי יהושוע:"והלא כבר נאמר:ושבתי את שבות עמי ישראל(עמוס ט’), ועדיין לא שבו".

מיד התירוהו(את יהודה הגר העמוני)לבוא בקהל.

אמר רבן גמליאל:הואיל וכך(שהתקבלה ההלכה לפי רבי יהושוע שניצחני בויכוח על הגר העמוני)אלך ואפייס את רבי יהושוע.

כשהגיע לביתו של רבי יהושוע ראה את כתלי ביתו מבפנים שהם שחורים.

אמר לו:"מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה".(עובד בפחם).

אמר לו רבי יהושוע:"אוי לדור שאתה מנהיגו ואוי לספינה שאתה קברניטה, שאין אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים".

אמר לו רבן גמליאל:"התנגדתי לך יותר מן הראוי.סלח לי."

לא סלח לו.

אמר לו:"עשה בשביל כבוד אבא".(שהיה רבן גמליאל צאצא של הלל הזקן).

סלח לו רבי יהושוע והתפייסו.

החליטו לשלוח שליח לבית המדרש לבשר להם על הפיוס,ושיחזירו את רבן גמליאל לכהונתו.

שלח רבי יהושוע אל בית המדרש כובס אחד ואמר לו לאמור להם:"מי שרגיל ללבוש את המעיל ילבש את המעיל,ומי שלא רגיל ללבוש את המעיל,האם מן הראוי שיאמר למי שרגיל,שלח לי את המעיל ואני אלבשנו?"

(כלומר:רבן גמליאל רגיל לכהן כנשיא ולכן אלעזר בן עזריה צריך להחזיר לו את תפקידו).

אמר רבי עקיבא לחכמים שיטרקו וינעלו את דלת בית המדרש כדי שלא יבואו עבדיו של רבן גמליאל ויטרידו ויצערו את החכמים.

שמע רבי יהושוע ואמר:אם כך,אלך לשם בעצמי.

הגיע אל השער דפק בדלת ואמר:"מזה בן מזה יזה ושאינו מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה?".

(כלומר:מי שהוא כהן בן כהן יכול להזות מי חטאת ואפר פרה אדומה כדי לטהר,אבל מי שאינו כהן בן כהן האם הוא יכול להגיד לכהן שהמים שלו הם סתם מים והאפר שלו הוא סתם אפר ממדורה?האם אלעזר בן עזריה שאינו ממשפחה של נשיאים יכול לכהן במקומו של רבן גמליאל שהוא נשיא בן נשיא ודור חמישי לנשיאים?)

אמר לו רבי עקיבא:"נתפייסת?את כל מה שעשינו עשינו לכבודך,אבל מחר אני ואתה נשכים לפתחו".

החליטו להחזיר את רבן גמליאל לכהונתו וחשבו איך יעבירו את רבי אלעזר בן עזריה מכהונתו מבלי לפגוע בו,והחליטו ששלושה שבתות יכהן וידרוש רבן גמליאל ושבת אחד רבי אלעזר בן עזריה.

ואותו תלמיד ששאל אם תפילת ערבית רשות או חובה היה רבי שמעון בר יוחאי.