31/03/2005

במאי הקולנוע המבולבל העייף הטרוד הקרוע בין אהובתו לאשתו לשחקניות שלו למפיק לצלם לעיתונאי,במאי הקולנוע שמסתובב כמו סהרורי על הסט של הסרט שלו,על הסט של חייו,ואינו יודע על מה הסרט,מה אמת,מה שקר,מה מציאות,ומה חלום...

אקשן:בחצר המלון שבו כל עובדי הסרט מתאכסנים,ליצן לבן פנים מאופר מחפש אנשים כדי לעשות להם קסמים,כולם מתחמקים ממנו,הוא ניגש אל הבמאי,הם הכירו פעם,הליצן אומר לו:נהיית מפורסם, מה? הבמאי מחייך בביטול,הוא שואל את הליצן מה הסוד,ואיך האישה שעובדת עם הליצן יכולה לקרוא מחשבות,נכון,יש בזה טריק,אומר הליצן,אבל יש גם אמת,ואני לא ממש יודע איך זה עובד,והליצן מניח את ידו על ראשו של הבמאי,והאישה אומרת אני לא יודעת מה זה,וכותבת על לוח שחור בגיר לבן:אסא ניסי מסא.
זה מה שאתה חושב?שואל הליצן את הבמאי והוא מחייך ומהנהן בראשו.
אסא ניסי מסא,זיכרון ילדות ישן בלילה מפחיד מילים של קסם בבית מכושף בכפר עם בת דודה משוגעת וסבתא מכשפה מילים שגורמות לעיניים בתמונה לזוז.

ואותו הליצן לבן הפנים ונבון המבט עוזר לבמאי התקוע והמיואש להגיע להארה ולסיים את הסרט,כשכל המשתתפים,כל האנשים שמעורבים בחייו של הבמאי, יוצרים מעגל ריקוד גדול באתר הצילומים,למרגלות מתקן שילוח הרקטה,בשעה של לא לילה לא יום,לא מציאות לא חלום,הם רוקדים לצלילי המוסיקה של נינו רוטה,וזה הוא אחד הרגעים המרגשים שראיתי בקולנוע,סצנת הסיום של הסרט הנפלא "שמונה וחצי" של הבמאי האיטלקי הגאון פליני,סרט שראיתי לפני כל כך הרבה שנים כשהייתי בן שבע עשרה ועכשיו הלילה הזה שוב.