השביל הזה מתחיל כאן.

נחמן גר היום בקדיטה,לא רחוק מצפת,בדרך למירון.

הוא כבר איש זקן וקטוע רגל.אבל שומר על החיוניות החייתית שלו,ועל האמת הנבואית.

לפני כחודשיים נסעתי לבקר אותו.אמרתי לו שבאתי לסגור איתו חוב ישן,כי אני חייב לו כסף בעבור תמלוגים שקיבלתי על השיר "יוצא לאור",ואולי הוא לא יודע אבל יש לו חלק בכתיבה של השיר הזה.

הוא אמר שהוא לא ממש מכיר את השיר הזה.

ישבנו בבית של משה,מסביב הילדים,הבלגן,השמחה,הניגונים,ועשן הבישולים והטיגונים,מישהו העביר לי גיטרה ושרתי לו את השיר.

הוא אמר שזה שיר יפה מאוד,הדליק עוד סיגריה,ושאל מה בדיוק החלק שלו בשיר הזה.

שאלתי אותו אם הוא זוכר את הלילה ההוא ליד האש בואדי ואת מה שאמר לי.

"לא",הוא אמר,"אני לא זוכר שום דבר".

סיפרתי לו שפעם בשנת 1977 הוא ביקר אצלי בצריף שבואדי ואני אמרתי לו שאני עומד להפליג מחיפה לכרתים,והוא אמר:

"אתה רואה את השביל הזה של הואדי?תדע לך שהוא ממשיך עד לצפת ומשם לחיפה ומשם הוא ממשיך על הים עד לכרתים,וגם בכרתים הוא ממשיך,ואתה תעלה עליו ותגיע בדיוק לאן שאתה צריך ותפגוש את מי שאתה צריך לפגוש."

ואני חשבתי לעצמי שזה עוד דיבור הזוי של נחמן,אבל דבריו התקיימו כמו נבואה,וכרתים אכן הייתה לי כמו חתיכת גליל שנסחפה לים הכחול, והיה שם שביל שכזה,שהלכתי עליו,חוצה את האי מצד לצד,ישן בכפרים,עובר בין כרמים,בין עצי זית שקדיות וקקטוסים,ושם פגשתי את אריק וסטפן,שאחר כך הגיעו אלי לצריף לביקור של חודש,ואתם אני עדיין בקשר עד היום הזה.

שנים אחר כך בקיץ 1993,ביקרתי בראש פינה,ורגע לפני שעזבתי את המושבה אמרתי לעצמי שהנה אני כאן כבר שלושה ימים בחדר ששכרתי,כותב ומנגן,ולא הייתי בואדי,והחלטתי להציץ,להגיד שלום,להיפרד.

החניתי את המכונית ליד השער,הבטתי אל הואדי שנפתח אלי כמו רחם,ונזכרתי במה שנחמן אמר לי בלילה ההוא כשבא לבקר אותי בצריף,על השביל הזה שמתחיל כאן וממשיך לכרתים,וראיתי את מי שהייתי אז,צעיר בודד ותמהוני בן עשרים וארבע,עם שיער בעננים וגיטרה,עושה צעדים ראשונים,מהוססים,בעולם הכתיבה והנגינה,חולמני משהו,חסר בטחון,מתחיל ללכת לאט לאט על השביל הזה,ויוצא ממנו לחיים חדשים בעיר הגדולה,ורגע לפני שחזרתי למכונית,בעודי עומד שם בפתח הואדי,הוצאתי את העט ורשמתי במחברת בשטף צלול ופתאומי את כל השיר ההוא:

השביל הזה מתחיל כאן

בין סניף בנק למעין

לא סלול לא תמיד מסומן

השביל הזה מתחיל כאן...