למען אחי ורעי.

הם,צאצאי הקנאים מפעם,שכבר המיטו עלינו חורבן פעמיים,רוצים דבר אחד: להביא חורבן וגלות בפעם השלישית.

הם גורמים לחילול השם ברמה שערורייתית.

הם גורמים לביזיון מזעזע של עולם התורה והיהדות.

הם מביישים את הכיפה שלראשם.

אני והם לא בני אותה דת.

ואני לא מבין את שתיקת הרבנים.

יואל בן נון יוצא דופן אבל הוא אחד.איפה כל השאר?איפה כל גדולי התורה?

גם מהמגזר הדתי-לאומי,וגם מהמגזר החרדי.

מדוע הם שותקים אל מול חילול השם הנורא הזה?

אני אומר ועומד מאחרי כל מילה:

הדרך הזאת,זו לא דרך היהדות וזו לא דרך התורה.

מדובר בסילוף ועיוות נוראיים ומזעזעים.

לקנאים האלה אין שום מושג מהי תורה ומהי אמונה אמיתית.

גדולי התורה תמיד ידעו להתפשר אל מול המציאות.זו דרך התורה.

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל אבל לא בכל מצב ולא בכל תנאי ולא בכל זמן.

יש כאן הגיון פשוט:לא סיפחנו את יהודה שומרון וחבל עזה כי אין כאן אף אדם שפוי שרוצה לתת לשלושה מיליון פלשתינים אזרחות ישראלית.

לא סיפחנו,משמע שניאלץ לצאת משם.

ככה זה בעולם.עם שלום או בלי שלום.עם בטחון או בלי בטחון.

בגבולות אלה או אחרים,בסופו של דבר ניאלץ לוותר על שטחים נרחבים ביהודה שומרון וחבל עזה.

לא צריך להיות נביא לראות את זה.הכתובת על הקיר.

הנביא ירמיהו ידע שצריך להיכנע לממלכת בבל כדי למנוע חורבן.

הקנאים זרקו אותו לבור טיט וניסו להשתיק אותו בכל דרך.

התוצאה :חורבן בית ראשון.

אמנם ירמיהו נשאר כאן אחרי החורבן והגלות וניסה לשקם את הישוב היהודי בעזרת גדליה,אבל אז הגיע הקנאי,שרצח את גדליה,וסתם את הגולל סופית על הישוב בארץ.

(וכבר כתבתי כאן בדף הלבן דברים בעניין זה,ועין שם.)

רבן יוחנן בן זכאי ידע שאי אפשר לעמוד מול ממלכת רומי ולכן חמק מירושלים הנצורה והקים את המרכז הרוחני ביבנה.הקנאים כמעט הרגו אותו.(וגם על זה כבר כתבתי כאן ויעוין שם.)

אני כותב מילים אלו לאחי ואחיותיי הנאבקים כיום נגד ההתנתקות.

אני אמנם לא מסכים אתכם בנושא הזה אבל מרגיש שותפות רוחנית גדולה אתכם ובודאי כואב את כאבכם.

אתם יכולים לבנות יבנה חדשה.מרכז רוחני שיהווה גשר בין היהדות לתרבות הישראלית.

אל תתנו לקומץ הקנאים להוביל אותנו לתהום.

למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.

למען בית ה’ אלוהינו אבקשה טוב לך.