היש"ר מקנדיא

אני לתומי סברתי,בגלל הצלצול הדומה של השמות,שקנדיא היא חאניה,עיר נמל קטנה ועתיקה באי כרתים,ואולי שמתי על לבי את הדברים האלה על רבי יוסף דילמידיגו,בגלל שיצא לי לעבור בעיר הקטנה והמקסימה הזאת,אחר צהרים אחד,ואני זוכר את הנמל,את בתי הקפה,ואת מלנכולי שחיכתה לי ברציף הדייגים כשירד הלילה,ועברה לי מחשבה בראש כשראיתי שם בית אחד, חלונותיו שפנו אל הים החזירו את אור השמש השוקעת:אולי הייתי יכול להשכיר לי דירה קטנה בבית הזה, לגור שם,ולצייר.אם הייתי צייר.

אבל למען האמת קאנדיה זה הוא שמה הקדום של העיר המרכזית של כרתים הרקליון.

וזה מה שכותב הרב הנזיר על היש"ר מקאנדיה:

הוא נולד בכ"ה בסיוון,שנת שנ"א.

בהיותו בן חמש עשרה נסע לאיטליה,הגיע לפאדובה,ולמד שם חכמת מדע מגלילאו גלילאי.

אחר גמר לימודיו בשנת שע"ג,שב לכרתים,לעיר הולדתו,נשא אישה שילדה לו בת.

הוא השאיר את הבת אצל הוריו(לא כותב הרב הנזיר אם השאיר גם את אשתו או שהיא הצטרפה אליו),ובשנת שע"ו יצא לנדודים.

הוא נדד במצרים,טורקיא,פולין,וליטא,שם היה רופא של הדוכס רדזיויל,והיו לו שם תלמידים,הידוע בהם רבי משה מינץ,שערך כמה מספריו.

אחר כך עבר להמבורג שבגרמניה ומשם לאמסטרדם.

בעיר התעלות הוא הדפיס את הספר שלו שנקרא "ספר אילם".

הספר היה עדיין בדפוס,ליש"ר מלאו שישים ושש שנה,והוא החליט לעלות לארץ ישראל.

בדרכו לישראל הגיע לפראג שם נפטר בסוכות תט"ז.

ואני חושב עליו,על האיש הזה,שכל כך מעט אני יודע עליו,ושאת ספרו מעולם לא קראתי ואולי אקרא ביום מן הימים,מה גרם לו לעזוב את ביתו ואת בתו בכרתים,מה גרם לו לעזוב את עיירת הדייגים הקסומה והעתיקה בה נולד,ולצאת לנדודים,בזמן שלא היה מטוס או רכבת וטלפון,בזמן שהמרחק היה כל כך רחוק .

מנוחה ככל הנראה לא הייתה לו,ליהודי הנודד הזה,שעבר גם במצריים וגם בהולנד,ואני מדמיין אותו הולך לאורך הפרינסנגראכט באמסטרדם,בליל שבת,בדרכו אל בית הכנסת הפורטוגזי הגדול,חוצה את הגשר שעל נהר האמסטל,הוגה בסודות התורה,מזמזם לעצמו בלי משים שיר ערש בלאדינו, שאמו הייתה שרה לבתו הקטנה.