לוריין ממשיכה לנסוע...

זה היה במגרש החניה.היא עמדה ליד מכוניתה האדומה הקטנה ואני הייתי בדרכי לאוטובוס שעומד לצאת בכל רגע ללונדון.

היא אמרה לי שהיא שמחה לפגוש אותי,שהייתה בהופעה אתמול,ומכירה טוב שני שירים שלי:אנחת האדמה",ו"עבודה שחורה",אותם היא שומעת,כך סיפרה לי,בקלטת הדרכה לריקודי עם.

התפלאתי לשמוע,כי שני השירים האלה לא נראים לי ממש מתאימים לעניין הזה של ריקודי עם ישראלים,ו"עבודה שחורה" זה לא בדיוק מחול ההורה,היא אמרה שהאיש שעשה את קלטת ההדרכה הוא לא שמרני ומחפש תנועות וצלילים חדשים בריקוד העם המסורתי,והוא גם מסביר מה משמעות השיר ועל מה הוא מדבר,וסביב זה הוא בונה את המחול.

"אני היהודייה היחידה בעיר הקרובה לכאן,איפסוויץ’,ובאתי לפסטיבל הזה כדי להיות קצת בין בני עמי",היא אמרה.

היא סיפרה לי שהייתה לונדונית ולפני כמה שנים עזבה את העיר הגדולה ובאה לכאן לשקט הירוק ולשמיים הגדולים שמעלינו.

"ראית את הכוכבים אתמול בלילה?"היא שאלה.

"כן ,ראיתי."

"זהו.בגלל זה אני כאן."

היא סיפרה לי שיש לה מנהג קבוע שחביב עליה מאוד:

"אני נכנסת למכונית שלי ונוסעת שעות בלי מטרה על הכבישים הצרים של הנוף הכפרי האנגלי הירוק ומקשיבה,לא תאמין,למוסיקה ישראלית,לא בווליום חזק מדי,כמובן...",היא צחקה.

היא פתחה את דלת המכונית והוציאה משם קלטות של זמר עברי ישן.

אמרתי לה:"תתפלאי לשמוע אבל זה בדיוק מה שגם אני אוהב לעשות. אני נוסע שעות בלי שום מטרה על כבישי ארץ ישראל ומקשיב הרבה למוסיקה בריטית. בעיקר לניק דרייק ג’ון מרטין מייקל צ’אפמן וסנדי דני."

"אז אנחנו קצת דומים", היא אמרה ,"לפחות בעניין הזה".

המארחים שלי בפסטיבל קראו לי לבוא ולעלות על האוטובוס.יוצאים לדרך.

אמרתי לה:"רגע,רק רגע...",רצתי לאוטובוס,הוצאתי מהתיק שלי את האלבום "טיפ טיפה",והבאתי לה.

היא אמרה:"או,כמה נחמד מצדך...ושמע,אם אי פעם תגיע לאיפסוויץ’ תבוא לבקר אצלי".

אז עכשיו יכול להיות שלוריין מאיפסוויץ’ נוסעת לה במכוניתה הקטנה על כביש כפרי שקט באנגליה הירוקה,ומקשיבה,לא בווליום גבוה מדי כמובן,לטיפי טיפי טיפי טיפ טיפה.