הסוכה של צבי מאיר - סיפור לאיסרו חג

נכון שעל פי ההלכה איש יהודי חייב לצאת מסוכתו בגמר חג הסוכות, או לכל הפחות לפסלה,ואת ארוחת חג שמיני העצרת אין נוהגים לעשות בסוכה,

ונכון שכתוב במפורש בספר הקדוש "הבעל שם טוב על התורה",שהבעש"ט זכותו יגן עלינו זצללה"ה לא היה יושב בסוכה בשמיני עצרת,כל זה נכון,אבל צבי מאיר החסיד לא היה מסוגל להתנתק מסוכתו.

צבי מאיר ידע ימים קשים לפני תחילת השנה החדשה,קשיי פרנסה,רפיון עייפות וחלישות בעבודת השם,והאישה מדוכאת והילדים מרדנים,והנה הגיע ראש השנה ועם תקיעת השופר משהו התעורר בלבו הרדום של צבי מאיר.

"המלך קורא לי".אמר לעצמו בהתרגשות רבה.

הוא הקפיד לקום בכל בקר למניין בעשרת ימי תשובה.

ביום הכיפורים,אחרי שטבל במקווה הטהרה וסעד סעודה מפסקת,עמד בקרן זווית בבית הכנסת,התעטף בטלית,והתחנן בפני ריבונו של עולם שיטהר את נשמתו.

אחרי הצום וברכת הלבנה עלה בלב שמח אל גג ביתו והחל לעסוק בבניית הסוכה.

סוכה גדולה יפה מלאה אור וטוהר הייתה לצבי מאיר באותה השנה.

והגיעו הרבה אורחים .והייתה שמחה רבה.והאישה קורנת והילדים עוזרים בהגשה.ובלילות צבי מאיר ישן תחת הסכך הירוק ונשמתו פורחת במתיקות והוא חולם חלומות יפים ומלאים אור זך כמו שלא חלם כבר זמן רב,והוא מרגיש התחדשות ורעננות,וקם כל בקר מוקדם והולך לתפילה עם הלולב האתרוג הערבה וההדס,ומנענע בשמחה גדולה לכל ארבעת רוחות השמיים.

והנה חלף עבר לו החג,וגם האיסרו חג,וצבי מאיר לא מסוגל לפרק את הסוכה.

הוא חושש שאם יפרק אותה וייצא ממנה ולא יאכל ולא ישתה ולא ילון בה,הכול יתפוגג,השמחה וטוהרה והזריזות והערנות...

למרות ההפצרות של אשתו,ולמרות הנזיפה המפורשת מרב הקהילה,צבי מאיר ממשיך לאכול ולישון בסוכה.יותר מזה,הוא הולך ומסתגר בסוכה וכמעט שאינו יוצא ממנה.

חולפים ימים שבועות וחודשים,חג החנוכה מתקרב,בלילות קר,גשם יורד,אבל צבי מאיר לא עוזב את סוכתו,שבאורח פלא כמעט ולא נרטבת,למרות הגשמים העזים,והוא רואה בכך סימן משמיים,ולא מוכן לחשוב או לשמוע על פירוק הסוכה.

את החנוכיה הדליק צבי מאיר בסוכה.שמונה ימים.

את סעודת פורים עשה בסוכה.

את כל אותו החורף העביר צבי מאיר בסוכתו.

מדי פעם,בלילות קרים מאוד,היה נעשה לו נס וסוכתו המריאה ועפה לארצות חמות,שם היה מעביר את הלילה וחוזר לפנות בקר ואיש לא ידע.

את חג הפסח ואת ליל הסדר חגג בסוכתו.

מדי פעם,בלילות מיוחדים מאוד,היה נעשה לו נס וסוכתו המריאה לשמיים והגיעה לעולמות עליונים.הוא זכה לשבת עם הצדיקים בסוכת עורו של לויתן ולחזות באור היקרות הנעלה מכל נעלה.לפנות בקר סוכתו נחתה למקומה הקבוע ואיש לא ידע.

והנה הגיע הקיץ וצבי מאיר עדיין בסוכתו.והוא לומד ומחכים ומתעלה ומיטהר.

ואנשים עולים אליו לסוכה לחזות במאור פניו ולשמוע ממנו דבר חכמה ועצה טובה.אפילו רב הקהילה אומר שלמרות שדבר שכזה לא נשמע ולא מקובל ולא יעלה על הדעת ככל הנראה יש דברים בגו.

וכך עד שהגיע חג הסוכות הבא.

וצבי מאיר עדיין בסוכתו...

ויש אומרים שהוא יושב שם עד לעצם היום הזה.

בעקבות סיפור חסידי שמופיע בספר "דגל מחנה אפריים",אותו מצאתי הבקר הזה בקונטרס על החג,בבית הכנסת של חסידות בעלז,בבני ברק.

יום רביעי בשבוע, איסרו חג סוכות תשס"ו.