21/12/2005

כשהייתי ילד שמעתי פעם את דוד שלי אברהם איש ירושלים מספר על "קשר לאחד",אישה שהייתה מסתובבת ברחובות ירושליים,משלבת את אצבעותיה וקוראת: "קשר לאחד!קשר לאחד!... "

לאורך שנים אני נושא איתי את צמד המילים האלה,שמצאו את דרכם לשיר "מתי תבוא" שמופיע באלבומי האחרון"ענה לי", ועכשיו גם לשמו של מופע היחיד איתו אני משוטט בלילות אלה ברחבי ארצנו העתיקה והמתחדשת.

והנה,אלון,שמתפלל איתנו לעתים בבית הכנסת בשבת,הביא לי לפני כמה ימים את סיפרה של הדסה אשדות "כל הטובים",ושם היא כותבת על "קשר לאחד" את הדברים האלה:
"...וכשגדלנו והלכנו לבית הספר,פגשנו בדרך את "קשר לאחד" והיא דיברה על החיבור בין שלמה לשולמית,על החשמל שיש ביניהם והחיבור לאלוהים.
שעות ארוכות הייתה עומדת ליד בית החולים האיטלקי ושרה שיר של אהבה על שלמה ושולמית במבטא גרמני כבד.
אישה יקית צנומה במעיל שחור וכובע קטן.שערה אסוף בפקעת על עורפה,הפך עם השנים לשיבה,והעברית שבפיה יוצאת בהיגוי יקי שכזה והוורידים עולים בצווארה ובמצחה,ופניה חיוורות מאוד.
וידעו לומר שהיא אחותו של פרופסור ידוע מן האוניברסיטה העברית שבהר הצופים, שדעתה נטרפה עליה מאהבה נכזבת".