03/04/2006

יום אחד,בזמן שהיה רבי יהודה הנשיא יושב ועוסק בתורה בבית המדרש של הבבליים בצפורי,הוליכו עגל אחד לשחיטה.ברח העגל אל תוך בית המדרש,הכניס את ראשו תחת כנף בגדו של רבי,וגעה בבכייה,כמו אומר:"הצילני!..." אמר לו רבי:"לך,כי לכך נוצרת". אומרים:בגלל שלא ריחם על העגל באו עליו ייסורים. במשך שלוש עשרה שנה סבל רבי מכאבי שיניים ומאבנים בכליות.

מספרים שעבדו היה נותן מספוא לבהמות בזמן שרבי היה נכנס לבית הכסא,כדי שרעש הבהמות יכסה את זעקות הכאב של רבי,ואפילו כך היה קולו של רבי עובר את קולן.
אמר רבי יוסי בר אבין:כל אותן שלוש עשרה שנה שהיה לרבי כאב שיניים לא נפל עובר בארץ ישראל ולא סבלו היולדות.(כי כאביו של רבי כיפרו על כך).

יום אחד שפחתו של רבי שטפה את ריצפת הבית,גילתה גורים של חולדה ורצתה לסלקם.
אמר לה רבי שתניח להם כי:"רחמיו על כל מעשיו".
אומרים:הואיל וגילה רחמים ריחמו עליו וחלפו ייסוריו.

אבל היה עוד מקרה שבגללו חלף כאב השיניים של רבי,בזכות רבי חיא הגדול.
ומעשה שהיה כך היה:
רבי,שהיה איש עניו,למרות עושרו הגדול ומעמדו הרם,היה אומר שאם רבי הונא,
ראש הרבנים בבבל,יעלה לישראל,הרי שהוא,רבי יהודה הנשיא,יעביר לו את תפקיד הנשיאות ויהיה סגנו,כי רבי הונא גדול ממנו.
אמר רבי יהודה הנשיא:"הוא(רבי הונא) מיהודה ואני מבנימין,הוא מן הזכרים שביהודה ואני מן הנקבות."
יום אחד נכנס רבי חיא הגדול אל בית המדרש ואמר לרבי:"הרי רב הונא בחוץ..."
נתכרכמו פניו של רבי(הוריקו ככרכום,וככל הנראה הכוונה לזעפרן,ומכאן אפשר היה לראות שרבי מצטער על כך שרבי הונא הגיע,כי עכשיו הוא יצטרך לעמוד בדיבורו ולהעביר לרבי הונא את כתר הנשיאות).
ראה רבי חיא שנתכרכמו פניו של רבי ,ואמר:"הרי ארונו בחוץ..."
(כלומר,רבי הונא נפטר.אבל את זה רבי חיא לא אמר לרבי מיד).
אמר רבי לרב חיא:"צא וראה מי מבקש אותך בחוץ"
(או במילים אחרות:לך חפש את החברים שלך...)
יצא רבי חיא החוצה ולא ראה שם איש.הבין שהוא נזוף,ואין נזיפה פחות משלושים יום.

לקראת סוף שלושים ימי הנזיפה שבהם לא יכול היה רבי חיא לבוא אל בית המדרש הופיע אליהו הנביא זכור לטוב בדמותו של רבי חיא אצל רבי יהודה הנשיא,והעביר את ידו על שיניו ומיד נתרפא רבי.
למחרת נכנס רבי חיא לרבי ושאל לשלום שיניו.
אמר לו רבי:"מאז אתמול שהעברת את ידך עליהן נתרפאו".
אמר לו רבי חיא:"אני לא יודע על מה אתה מדבר".
כיון שאמר לו כך,הבין רבי שהיה זה אליהו שהופיע בדמותו של רבי חיא ומאז אותו היום החל נוהג ברבי חיא בכבוד רב.

(לפי ספר האגדה עמוד ר"ב)