החתימה
21/04/2006
היא והוא,זוג צעיר,כבני שלושים ומשהו,היו צריכים לקבל הסכמה חתומה של כל הדיירים בבנין כדי להוסיף חדר בדירתם.זה היה הנוהל המקובל. הם השיגו את כל החתימות חוץ מאחת.הייתה זו דירה בקומה הראשונה שעל פעמון דלתה היו כתוב "משפחת לוי" אבל הדלת הייתה תמיד נעולה ולא היה מענה לצלצול.
אחד מהדיירים הותיקים אמר להם שגברת לוי הזקנה,בעלת הדירה,גרה כבר שנתיים בבית אבות ברעננה.
הם השיגו את מספר הטלפון של בתה,פסיכולוגית מרמת השרון,שאמרה להם שהאם תסכים לחתום להם,ואחר צהריים אחד הם נסעו אליה לבית האבות עם המסמכים הדרושים.
בדרך,במכונית,התפתח בין בני הזוג הצעיר ויכוח קשה.
השיפוץ,ההוצאות הכספיות, המתח הכלכלי,בעיות בזוגיות,כל אלה פרצו לפתע החוצה.
הבעל אמר מילים חריפות.האישה ענתה לו בכעס.
אחר כך השתררה שתיקה מעיקה.
הם הגיעו לבית האבות ברעננה ופגשו את האישה הזקנה במרפסת חדרה.
היא הייתה אדיבה וחיובית,וחתמה ברצון על כל המסמכים.
אחר כך היא אמרה:"אתם זוג צעיר ונחמד.אני מאחלת לכם שיהיה לכם טוב בדירה החדשה."
הם אמרו לה תודה.תודה רבה.
ופתאום היא אמרה בקול רועד:"בשבילי הכול כבר אבוד ומאוחר",ובכתה.
האישה הצעירה הושיטה לה יד והיא לחצה אותה חזק.
הזקנה אמרה:"אתם עוד צעירים ובריאים.תנצלו כל רגע".
הם ישבו איתה עוד כמה דקות בשקט עד שנרגעה קצת,אחר כך נפרדו ממנה לשלום,והלכו לדרכם.
במעלית,בדרך למטה, הבחור הושיט את ידו וחיבק את כתפיה של אשתו.