"העולם הזה דומה לפרוזדור..."

הימים האלה שבין פסח לשבועות הם ימי ספירת העומר.

בפרשת השבוע שלנו,פרשת "אמור",אומרת התורה בעניין הציווי על ספירת העומר:

"וספרתם לכם ממחרת השבת,מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה,עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה’..."

ובעניין הזה הייתה מחלוקת גדולה בין הפרושים לצדוקים.

הצדוקים,שהאמינו בתורה שבכתב,אבל לא קיבלו את התורה שבעל פה,טענו שיש לקרוא את הכתוב כפשוטו,ולהתחיל לספור את העומר בשבת שאחרי הפסח,כלומר,אם פסח יוצא,נניח,ביום רביעי בשבוע,יש לחכות עד לשבת ולהתחיל את הספירה במוצאי השבת.

לשיטת הצדוקים חג שבועות היה יוצא תמיד ביום ראשון אבל בתאריך לא קבוע.

הפרושים טענו שיש לספור את העומר ממוצאי הפסח,ושכוונת הכתוב : "ממחרת השבת" היא ליום החג ולא לשבת שלאחריו.

לפרושים היה חשוב שיום החמישים שבא אחרי שבע שבועות הספירה יהיו קבוע בלוח השנה,בתאריך ו’ בסיון,יום מתן תורה,וכך יהיו שני עמודים קבועים ויציבים וביניהם ימתח הגשר של ספירת העומר.

התורה אינה מציינת בשום מקום את חג השבועות כיום מתן תורה ואינה מצווה לחגוג את יום מתן תורה,אבל חז"ל איחדו את יום מתן תורה עם חג השבועות

וראו את ימי ספירת העומר כגשר והכנה לקראת יום מתן תורה,מיד אחרי היציאה ממצרים בפסח.

שיטת הפרושים התקבלה וכך אנו נוהגים עד היום.

בימי ספירת העומר פשט המנהג היפה לקרוא כל שבת בפרקי אבות,שעוסקים במוסר ובדרך ארץ.אין שם עניין בהלכה ולא בחוקים,אלא רק דברי חכמה ומוסר שאמרו חז"ל,על ההנהגות הנכונות והטובות שאדם צריך לסגל לעצמו, בינו לבין בוראו ובינו לבין עצמו וחברו,שבחלקם מוכרים מאוד והפכו למטבעות לשון שגורות כמו:"אם אין אני לי מי לי","ואם לא עכשיו אימתי", "עשה לך רב וקנה לך חבר,והוי דן את כל האדם לכף זכות",ועוד מאמרים רבים.

אחת הסיבות שחכמים תיקנו את העניין זה של לימוד פרקי אבות בשבתות הקיץ שבין פסח לשבועות,זה בגלל שהדבר מועיל לתיקון המידות המתבקש לקראת יום מתן תורה.ודרך ארץ קדמה לתורה.ואומר רבי חיים ויטאל שהמידות הן מרכבה לתורה,ושתיקון המידות במהלך שבע שבועות הספירה עוזר לאדם להכין כלי לקראת קבלת אור התורה ביום החמישים,ואומר האדמו"ר מסלונים שהמשניות האלה נקראות פרקי אבות בגלל שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב חיו בעידן של לפני התורה,ומעלתם הייתה המידות הנעלות שלהם.

פרקי אבות מחולקים לששה פרקים ובכל שבת במהלך ימי הספירה נהוג לקרוא פרק אחד.

והנה,בפרק הרביעי של פרקי אבות, הפרק הנקרא בשבת שלנו,שבת "אמור", כתוב:"אומר רבי יעקב:העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא,התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין".

אני נזכר עכשיו בפיוט הנפלא שסבא שלנו מאיר היה שר עם עלות השחר: "שימו לב אל הנשמה...",כי זה מה שאומר לנו כאן רבי יעקב,שנשים לב אל הנשמה,שלפעמים אנחנו שוכחים אותה,ומזניחים אותה,במהומת החיים השוטפים בעולם הזה,בגלל טרדות הפרנסה והלחץ,ואנחנו שמים לב יותר אל החומר ואל צרכי הגוף,ופחות אל הנשמה,ואומר רבי יעקב,שהעולם הזה הוא רק גשר ומעבר לעולם הבא שהוא עולם האמת הנצחי.

ביום פטירתו של האדם גופו חוזר למקור מחצבתו,אל האדמה,"כי מעפר באת ואל עפר תשוב",וגם הנשמה חוזרת למקור מחצבתה,אל הקדוש ברוך הוא, שנפח ברוח אפו את הנשמה בקרבנו,וכמו שימי ספירת העומר הם גשר מעבר והכנה לקראת יום מתן תורה,כך החיים כולם בעולם הזה הם פרוזדור ומעבר לקראת העולם הבא שהוא הטרקלין.

אתמול,נפרדנו בצער רב ובכאב מאבינו אחינו ודודנו האהוב יוסי,שהלך לעולמו,ויש סיפור על הבעל שם טוב,שחלם שבעירו יש שני אנשים שעתידים להיכנס אל העולם הבא,הוא היה סקרן לדעת מי הם ולמה זכו לכך,והלך ומצא אותם,והנה הסתבר לו שהם יהודים פשוטים,רוכלים בשוק,לא בדיוק תלמידי חכמים,והוא שאל אותם מה הם עושים,והם סיפרו לו שיש להם מנהג ללכת ולשמח אנשים בכל מקום שיש עצבות,ושהם נהנים הנאה גדולה להביא לאנשים צחוק ושמחה, והבין הבעל שם טוב שזאת היא הסיבה לכך שהם עתידים לנחול עולם הבא.

והנה ,יוסי בנאי,הביא שמחה וצחוק לכל כך הרבה אנשים,ובכל מקום שעבר השאיר אחריו רק חיוך גדול,ואתמול התקשרו אלי אנשים ועצרו אותי ברחוב וסיפרו לי כמה קשה היה להם לשמוע את הבשורה המרה,וכמה אהבו אותו, וכמה טוב עשה להם,ומרגישים כאילו איבדו חבר קרוב ואהוב,ובזכות כל האור הגדול הזה שהפיץ סביבו,ובזכות האבות שעומדת לו,תהיה מנוחתו עדן,ושם מחכים לו גם אבותיו,מאיר ובכורה,ומחכים לו אחיו שמואל אברהם יעקב ואחותו עליזה,והם משאירים לנו מורשת נפלאה,ועל זה אפשר לשמוח, ובית הכנסת הזה והשכונה הזאת והמשפחה הזאת היו מסלול ההמראה של יוסי, מכאן הוא יצא לדרכו המופלאה,ואת זה הוא אף פעם לא שכח,ותמיד כתב ושר וסיפר על זה.

אני רוצה לסיים את דברי בציטוט משיר שאני מאוד אוהב,שיר של ג’ורג’ בראסנס,שיוסי היה שר,שנקרא "לאיש חסדי", והוא מספר שם על אנשים שעושים חסד,שנותנים לחם לרעב,חיוך למדוכא,חום למי שקופא מקור,

והוא אומר:

"ובזכותם תבוא רעי אל הרקיע השביעי,

לנשמתך שם מחכים כל הצדיקים."

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.