אוטובוס נהר גשר וגביע לקידוש

אחרי התלבטות קצרה החלטתי להתיישב במושב הסמוך לדלת האחורית. במושב המקביל אלי ישב מישהו לא מוכר לי.אולי אחד מעובדי הבמה האמריקאים.היו על האוטובוס,מלבד חברי ההפקה שלי ומשפחתי,גם חלק מצוות המארחים שלנו,שקשורים ככל הנראה לאיזה שהוא ארגון יהודי-אמריקאי,ושתפשו עם ההסעה שלנו טרמפ הביתה.

האוטובוס יצא לדרכו אל שדה התעופה.מחליק בהמית מנוע חרישית על כביש האספלט הרחב.

הייתה מנורה דולקת מעל לראשי,ושמתי לב שחלקו הקדמי של האוטובוס היה חשוך לגמרי,אבל חלקו האחורי,בו ישבתי,היה מואר.

האור הפריע לי,וניסיתי לכבות את המנורה בעזרת מתג קטן שהיה בה,אבל האור לא כבה.רציתי להגיד לנהג שיכבה את האור אבל משהו לא נתן לי להפר את דממת הנסיעה.

ובינתיים כבה האור מעצמו.

הגענו אל המקום שבו הייתה צריכה לרדת מהאוטובוס אחת מהמארחות שלנו.צעירה בשיער שחור אסוף לפקעת.אחרי שהיא ירדה ונופפה לשלום, האוטובוס המשיך בדרכו,ואני ראיתי שהיא הולכת לקראת שער גדול,דמוי קשת,שאותיות ניאון מרצדות עליו,אבל לא הספקתי לקרוא את הכתוב,ומעבר לשער ראיתי גשר עץ גדול,נטוי על נהר רחב מאוד,מימיו שקטים,זורמים בנחת,ולכל אורך הגשר משני צדדיו,קרוב למי הנהר,אוהלי קמפינג זהים,צבועים בכחול,ומכל אוהל כזה יוצאת נדנדה שמתנדנדת אל המים ובחזרה אל תוך האוהל,וחלק מהנדנדות ריקות, וחלק מהן נושאות עליהן ילדים,ובינתיים האוטובוס צבר תאוצה,הכביש התעקל,השתנתה זוית הראיה שלי,וראיתי שעל הגשר קרוב למים יושבים הרבה אנשים,ובעיקר ילדים,חלקם טובלים במים,והיה שם שקט כחול וגדול, ותחושה של חופש נפלא,והתפלאתי איך זה שהילדים לא ישנים,והרי זו שעת לילה, והבטתי בשעון היד שלי,השעה הייתה שתים עשרה ושלושים אחרי חצות, ונזכרתי שזה הלילה שבין חמישי לשישי,ושמחר אין בית ספר,ואמרתי בקול:"אולי נעצור קצת ונראה את המקום הזה מקרוב?",ומישהי ענתה לי:"השתגעת?יש לנו טיסה לתפוש ואנחנו כבר באיחור",וידעתי שנהיה חייבים לטוס הלילה כדי להגיע לפני כניסת שבת הבייתה,והרגשתי החמצה על הזמן שחולף מהר מדי.

מפה לשם הגענו ל מחוז חפצנו,וירדנו מהאוטובוס,ושאלתי אנשים אם הם ראו את כפר הנופש הפלאי,והם אמרו שלא,שהיו שקועים בשינה,או שפשוט ישבו בצד השני של האוטובוס,ושאלתי אם נספיק להגיע הביתה לשבת,וטלי אמרה:"אוי,שבת,זה מזכיר לי שעדיין לא קניתי גביע לקידוש,ואיך אעשה קידוש?"ואמרתי לה שאני אקנה לה גביע לקידוש.