18/07/2006

עכשיו הוא מרחף בשקט הלבן

באזור הדמדומים
במעבר המשוער
בין העולם הזה היום
לעולם הבא מחר

אחרי ההתנתקות
הוא מתכנס
אל תוך עצמו
והכול נמוג
כמו ערפל

הוא שוקע
אל תוך ענן
לא מעודכן
המרחב
לא מוגן

שוכב על מיטתו
גיבור עברי מונשם
בודד כמו שתמיד היה
לא כאן ולא שם

שומע לא שומע
את רעמי ההפגזות
מבזקי החדשות
נאומים פרשנויות

וזה נוגע לו ולא נוגע
הוא כבר יצא לדרך
דוהר אל תוך הלילה
במרכבה של אור לבן

מרחף עם הכבשים
מעל לערבות הנגב
שכל כך אהב
ושהיו תמצית חייו

והחיים - חלום
אמר את זה
פנחס המשורר
והוא,כן,גם הוא,
הלך כבר למקום אחר

וכך כתב בשירו
"הבלדה על מנחם בגין":

(שבו,אגב,מנחם בגין האיש לא מוזכר כלל
אלא איש אחר ששמו אליעזר פתיגיל
וכל המעוניין יכול לקרוא את השיר
ימצאנו ב"ספר האגסים הצהובים")

"הזמן הוא אחד מארבעת ממדיו של החלל.לעניין זה עוד אשוב...

...מטוס ענק,החולף ברגע זה מעל הבית,משפיל לרדת
לעבר נמל התעופה של לוד,ומוסיקה מוסיקה של פרגולזי...

...החלטתי אפוא לכתוב שיר פוליטי.להיות מעורב.
באשר למטוס,הוא חוזר וממריא מלוד אל עבר הים,
אמנם אפשר כי מטוס אחר הוא זה,אך אפשר כי אין זה אלא הוא עצמו,
שכן אם נתבונן בזמן מקצהו האחר נראה,ללא שום קושי,
את המטוס הנוחת כמטוס ממריא".
1978

כן,אז אם נתבונן עכשיו על שנת 1982
מהקצה האחר של הזמן
נוכל לראות,ללא קושי, את מנחם בגין,
בסוף ימיו,סגור בדירתו,לבדו,בלתי מנוחם,
ואת אריק שרון שוכב על מיטתו
ללא הכרה ללא שליטה
כמעט נשכח מלב (לא מלבי אמנם).

ואין כאן אמירה פוליטית דעתנית מוסרית ערכית רק התבוננות משתאה על הזמן החולף המסע החלום העצב הכאב והיופי בשדות הנצח של ארץ ישראל.