נחמו נחמו

"ישנן צרות שאפשר לקבל עליהם תנחומין,כגון על מחלה שנתרפא ממנה,שאף שהיה בסכנה וכאב לו מאוד,מכל מקום כשעזר לו ד’ ונתרפא נתנחם על ייסוריו שעברו עליו.וכן על הפסד ממון כשמלא המקום את חסרונו.

אבל על הפסד נפשות אי אפשר לקבל תנחומין."

ובהמשך אומר האדמו"ר:

"כמה ברכות נאמרו בתורה על אריכות ימים ושנים,ועל התורה נאמר אורך חיים בימינה,ויראת ד’ תוסיף ימים…

ובמדרש שיר השירים יש משל על נר ופתילה שאם כבתה בזמנה יפה לנר ויפה לפתילה,אבל אם כבתה קודם זמנה לא טוב לנר לא טוב לפתילה.

ועל זה בעיקר דווה לבנו ותבכה נפשנו:על אותם הנפשות שנעדרו בדמי ימיהם, ואיך זה נתנחם,ובמה אפשר עוד להתנחם,אם הם אינם חיים עוד?

ועל זה אמר הפסוק:נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם.

רק הוא יתברך יכול לנחמנו בזה שיקימם במהרה בתחיית המתים."

נחמו 2:

בסופה של מסכת מכות מסופר על רבן גמליאל רבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שהיו מהלכים בדרך העולה לירושלים,הגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבין החורבות במקום בו היה קודש הקודשים,התחילו בוכים,ורבי עקיבא צוחק.

שאלו אותו:מדוע אתה צוחק?

אמר להם:כל זמן שלא התקיימה נבואת החורבן "ציון שדה תיחרש", הייתי מתיירא שמא לא תתקיים נבואת הנחמה:

"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה." (זכריה ח’)

אמר להם:עכשיו שנתקיימה נבואת החורבן,בידוע שגם נבואת הנחמה תתקיים.

אמרו לו:"נחמתנו עקיבא ניחמתנו."

מוצאי שבת נחמו,תשס"ו.