הריקוד

"זה היה באיזה אי יוני קטן,אני קצת מתבלבלת בשמות של האיים האלה,נדמה לי שקראו לו סקופלוס או משהו כזה,הייתי בת עשר בערך,יצאנו לטיול,כל המשפחה,אמא ואבא שלי,ואחי הגדול,שהייתה לו בר מצווה באותה השנה, וברגע האחרון סבא,אבא של אמא, הצטרף אלינו,זה היה אחרי שהוא היה חולה תקופה ארוכה,והוא היה אז,אם אני לא טועה,בן שבעים ושלוש או ארבע.

שכרנו בית קטן על חוף הים,היה לנו כף אדיר,שחינו כל יום במים הצלולים,טיגנו דגים בערב ואכלנו ארוחת ערב על המרפסת הגדולה שצופה על הים,יצאנו לטיולים ברגל,לאורך החוף או בגבעות הסמוכות.

סבא שלי רוב הזמן היה שקט,אבל מחויך,ואמר שהוא נהנה מכל רגע,למרות שהוא עדיין קצת חלש מהמחלה.

לילה אחד יצאנו לאיזו מסעדה,הם קוראים לזה טברנה,והייתה שם להקה שניגנה על במה קטנה מוסיקה יוונית בסגנון רמבטיקו.כשסבא שלי היה צעיר הוא ניגן בסקסופון,ומאוד אהב מוסיקה.הוא אמר שהם מנגנים נפלא,שתה אוזו עם קרח,ואמר שלכבוד האירוע הזה הוא ידליק סיגריה ראשונה אחרי שנתיים.

הקהל במקום,תיירים אירופיים וקצת מקומיים,כשלושים איש,הגיב במחיאות כפיים קצרות מנומסות אחרי כל שיר.

סבא אמר שמגיע ללהקה הזאת הרבה יותר, שהם נפלאים.

בשלב מסוים התחלתי לנמנם אבל אז קרה משהו שהעיר אותי בבת אחת.

אחי אמר לי:תראי,סבא רוקד!

ובאמת,פקחתי את העיניים וראיתי את סבא שלי עומד לבדו ברחבת הריקודים,פניו רציניות ועיניו מביטות בריכוז אל חבורת הנגנים,והנה הוא מתחיל לרקוד,לאט לאט,ריקוד משונה שכזה,ובעיניים עצומות הוא רקד שם,לבדו,חג מסביב לרחבת הריקודים,מניף את ידיו באוויר,מסתובב סביב עצמו,מתכופף,מזדקף,רוקע ברגליו,הולך ומתגבר,הולך וצובר תאוצה,כאילו עוד רגע הוא יתחיל לעוף...

היום אני יודעת שהריקוד הזה היה על החיים ועל המוות,על הלילה ההוא שלא יחזור,ועל האהבה,ועל הגעגועים,היום אני מבינה שזאת היה הדרך שלו להודות לנגנים על המוסיקה שלהם,להראות להם עד כמה הוא מתרגש מהם,היום אני מבינה שזאת הייתה הדרך שלו להודות להורים שלי שהזמינו אותו להצטרף למסע הזה,שהוא אולי האחרון בחייו.

ובאמת,המוסיקאים והזמרת שאיתם סימנו אחד לשני להביט עליו,וחייכו אליו,והיה נראה שהם מאוד שמחים מהריקוד שלו,והמוסיקה שלהם תפשה תאוצה ביחד איתו,ופתאום כל המקום התעורר לחיים,כולם הביטו בו בזקן המוזר הזה, עם שיער השיבה והמשקפיים, שרוקד ברחבה לבדו,והתחילו למחוא כפיים לפי הקצב,ומישהי,אישה צעירה בשמלה פרחונית וסרט לשערה,קמה ורקדה מולו,והוא חייך אליה,והם עמדו-רקדו באמצע הרחבה,השיר הגיע לסחרור שיא ונדם,היו מחיאות כפיים נרגשות,הוא השתחווה ללהקה, נישק את היד של האישה שרקדה איתו,בכל התנועות שלו היה משהו חגיגי ואצילי,וחזר לשבת במקומו,מביט בנו במבט מתנצל כאומר:"הייתי מוכרח",ואמא שלי אמרה לו:"אבא,שיחקת אותה,כל הכבוד."

ואני,שבתחילת האירוע הייתי מאוד נבוכה,הרגשתי עכשיו איך אני ממש גאה בסבא המוזר הזה שלי.

כן,זהו", היא השתתקה,ואחר כך הוסיפה: "זהו,פחות או יותר..."