23/10/2006

במכונית, בדרך לדובב עוז ,בשעת בקר, מקשיב לדיסק שנתן לי התקליטן בבר מצווה של אחיה בנהרייה.

שומע ניגון תימני עם הריח המסוים של בית הכנסת הקטן בתל יהודה
(ריחן וחילבה).
(האם מישהו מחוץ לתחום יודע שיש ברמת גן כפר קטן שנקרא תל יהודה?)

"לך אלי תשוקתי,בך חשקי ואהבתי.
לך לבי וכליותיי,לך רוחי ונשמתי..."

זו שעת בקר ואלפי אנשים במכוניות נוסעים לעבודה.
ילדים הולכים לבית הספר.
קראתי אלוף אחד לשעבר מדבר בראיון לעיתון על האיום האיראני.
זה עניין חדש-ישן עכשיו.זה באוויר.האיום האיראני.

מנקודת הזמן הספציפית הזאת,ראש חודש חשוון תשס"ה,קשה לדעת אם האיום זה ממשי או לא,בכל אופן,אני מוצא את עצמי אומר את זה בכל הזדמנות בזמן האחרון:
היו כאן יהודים לפני שלושת אלפי שנה,שיצרו ועבדו ושרו וניגנו ואהבו,ויהיו כאן,על האדמה הזאת,לא יעזור לאף אחד,יהודים גם בעוד שלושת אלפי שנה.

"השיבני ואשובה
ותרצה את תשובתי..."

ועכשיו,בדיסק שנתן לי התקליטן בבר מצווה בנהרייה,
הניגון התימני מתחלף לשיר משתפך,חסידי,פותח את הלב:

"רחם,רחם,רחם השם אלוקינו רחם...
על הר ציון משכן כבודך
ועל מלכות בית דוד משיחך
ועל הבית הגדול והקדוש
רחם,רחם,רחם"

ואני חושב:הנה יום כזה,נעים,שטוף שמש,הורדתי את הילדה בבית הספר,אני בדרך לתפילה,האם יתכן שביום אחד קרוב,אני קצת חושש אפילו לכתוב את זה כאן,יקרה הדבר הנורא,וענן שחור יעלה על גוש דן?
ולמען הסר ספק:לא.לא יתכן.אלוהים שלא ייתן.

"רחם,רחם,
רחם השם אלוקינו רחם..."

השיר ממש מרגש אותי.אני עומד בצומת הסואנת,ברמזור אדום.
דמעות מטפטפות.
זה טוב.שלא איבדתי את היכולת לבכות קצת פה ושם.

"על הר ציון משכן כבודך
ועל מלכות בית דוד משיחך
ועל הבית הגדול והקדוש...
רחם,רחם רחם".

אל בית הכנסת האשכנזי שבכפר הקטן והנסתר תל יהודה,בשבת האחרונה,שבת בראשית,הגיעו כמה צעירים מעתניאל.אחרי הקידוש,וטעימות הדג המלוח עם הקיגל,הייתה שם שירה אדירה של:
"מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני..."
עם הניגון מפרק ההרים וטוחן הקליפות של האדמו"ר ממודזיץ’,זכותו תגן עלינו.
(מסופר,שהוא הלחין את הניגון הזה בזמן שעבר ניתוח כריתת רגל ללא הרדמה).
עצמתי את העיניים,לעצור את הדמעות.
עושה טוב ליהודי לבכות קצת פה ושם.

ובינתיים במכונית,השיר הסתיים,כיביתי את המערכת,רק הראש ממשיך לנגן ללא הרף:
"רחם רחם רחם..."

הרמזור ירוק.יש לי עוד כמה דקות נסיעה.דובב עוז מעבר לפינה.
בלי קשר לאיום האיראני,טוב לפעמים לראות את היומיום תלוי על בלימה.
הכול כל כך שביר ויקר.הכול.

שיהיה חודש טוב לכולם באשר הם שם.