היה יכול לקרות ולא קרה

והנה יורד הלילה אחרי יום טיול ארוך ומהנה,

הילדים נרדמים במושב האחורי אחרי ארוחת ערב במסעדת דרכים בתחנת דלק,

האמא יושבת עם המפה על ברכיה והאבא ליד ההגה,

יש להם איזו טעות בניווט,ובמקום לעלות על הכביש המהיר לעיר הבירה

הם עולים על כביש ישן,ולא מצליחים להבין איך עוברים ממנו לכביש המהיר, והנסיעה מתארכת אל תוך הלילה,שעה ועוד שעה,ועוד אחת,והכביש מלא במשאיות ענקיות,משני הכיוונים,והוא בחלקו הגדול חשוך מאוד.

האם מניחה את המפה בייאוש

היא לא מצליחה להבין איפה הם

האבא מאמץ את עיניו

הם עוקבים אחרי השלטים שמבשרים להם שעיר הבירה,שם מחכה להם החדר השכור במלון,נמצאת במרחק של כשלוש מאות קילומטר,מאתיים קילומטר,

והם חושבים:לא נורא,ייקח עוד שלוש שעות ויגיעו,והאיש מחליף תחנות ברדיו,אבל הם לא מצליחים ממש לקלוט מוסיקה,והכביש ממש קשה והנסיעה מתארכת ומתארכת, האישה אומרת: "אולי נעצור בצד הדרך ותנוח קצת?",

והוא אומר:"לא,אין צורך,אני מעדיף להמשיך",

אחרי שתיקה ארוכה היא אומרת:"את רוצה שאני אחליף אותך?"

הוא יודע שהיא לא אוהבת לנהוג בחושך,ושהיא לא כל מתורגלת בנהיגה במכונית עם הילוכים,כמו זאת,ואומר לה:

"לא,חמודה,אין צורך,אני בסדר,אם את רוצה תירדמי,אני ממש בסדר".

השעה כבר שלוש לפנות בקר.

הם עדיין על הכביש.כחמישים קילומטר לפני עיר הבירה.

הם לבד על הכביש החשוך.אין אף מכונית.כמו על כביש רפאים.

האיש מאמץ את עיניו.נלחם בעייפות.

עוד חצי שעה נהיה במיטה במלון,הוא אומר לעצמו.

ואז האישה אומרת:"או,הנה שלט שאומר שאפשר מכאן להתחבר לכביש המהיר,אתה צריך לפנות שמאלה."

האיש ישחזר את הרגע הזה פעמים רבות אחר כך וייזכר בו בצמרמורת של אימה והקלה שלא תתואר.הגרוע מכל יכול היה לקרות שם.עניין של עשירית השנייה.וזהו.עולמם היה נחרב.

הוא מתחיל לפנות שמאלה לנתיב שיורד לדרך המהירה.

האם הסתכל בראי לפני כן?האם הפעיל את האיתות?

ימים רבים אחר כך כשינסה לשחזר את הרגעים האלה ישאל את עצמו את השאלות האלה.ולא יידע מה לענות לעצמו.

יכול להיות שהיה כל כך עייף ולא חשב על זה בכלל,

או שחשב שממילא הכביש ריק ממכוניות.

הוא מתחיל לפנות שמאלה,והוא עושה את זה,למרבית המזל,לאט.

לפתע פתאום מגיחה משמאל במהירות רבה משאית ענקית.היא קרובה אליהם מרחק סנטימטרים ספורים.האיש מסובב את ההגה בחדות בחזרה ימינה. האישה אומרת:"שמע ישראל!".

המשאית משאירה אחריה שובל של המית מנוע אדירה ונעלמת בתוך החושך.

הבן מתעורר ושואל:"מה קרה?"

אחרי רגע של שתיקה והלם האבא אומר:"לא קרה כלום,מתוק,תחזור לישון".

את שארית הדרך נסעו בשתיקה.

כשהגיעו למלון כולם הלכו מיד לישון ורק האבא ישב ליד החלון מליט ראשו בידו,מבועת מהמחשבה על מה היה עלול לקרות,מייסר את עצמו:מדוע לא עצר בצד בכביש לנוח עד שיעלה אור היום?

ומאז עברו כבר כמה שנים,אבל מדי פעם,רגע האימה ההוא על הכביש חוזר ומבליח,והוא קורא מדי פעם בעיתון על תאונות מחרידות,על משפחה שנהרסת, וחושב איך בשניה אחת היה יכול לקרות,ולא קרה.