19/01/2007

באמצע שיעור התורה,באמצע השבוע,באמצע עירנו,נכנסה במפתיע אל בית הכנסת,חבורה של ילדים,כבני שמונה עד שלוש עשרה,בחולצות לבנות ועניבות וכיפות שחורות,והרב אמר: "עכשיו נעשה הפסקה בשיעור כי אני רואה שהגיעה המקהלה מירושלים".

ועלו הילדים לדוכן שבאמצע בית הכנסת,והקיפו את הרב,והמורה שלהם,איש מזוקן בחליפה,אמר:"שמענו שהרב לא מרגיש כל כך טוב ובאנו לעודד אותו", והוא נתן סימן והילדים פצחו ברינה,בזמר פיוט מזרחי,בקולות גבוהים,תמימים וטהורים וזכים.
והנה,לשמע השירה,פרץ הרב בבכי,ושטפו דמעותיו את פניו.

וכך,במשך כרבע שעה,הילדים שרו,והרב בכה,ופה ושם חייך מבעד לדמעות, כמו קרן שמש מבעד לעננים.

על מה בכה הרב שלנו?
על מה בכה באמצע שיעור תורה,באמצע השבוע,באמצע עירנו,באמצע בית הכנסת?

הוא בכה על תום נעורי הנערה מעין שנרצחה באכזריות על דרך יודפת-הררית,
על האור של הילדה תאיר שבעולמנו זה כבר לא יאיר,
ועל כל הנערים והנערות שהוכו נאנסו נרצחו נעלמו,
הרב בכה על האדישות,על השחיתות של מנהיגי הדור,על אובדן הדרך,
על השכול הגדול,על שתיקתו המתמשכת של הכול יכול.

ושטפו דמעותיו וירדו עד התהום,
וקול ברמה נשמע,מעל לגבעתיים,
ועלתה תפילת הרב,למעלה,לאמצע שמיים.
ומלאכי מרום נזעקו סביב כסא הכבוד,
ונתנו רשות זה לזה,ואמרו בקול רעש גדול זה לזה:
"הרב הצדיק בוכה!הרב הצדיק בוכה!הרב הצדיק בוכה!"