בוא הביתה

הבית של סבא אברם וסבתא רחל מצד אמי ברחוב לבוש מרדכי שבשכונת גאולה,ליד ככר השבת,בירושלים,בית שעומד עד היום,נטוש ומוזנח,למרות שנמכר לאיש עסקים חרדי.

הבית של סבא מאיר וסבתא בכורה,מצד אבי,בשוק מחנה יהודה,עליו כתבתי את "רחוב האגס 1",וגם הוא עומד היום שומם והרוס ללא קירות וגג,אחרי שנמכר למישהו לא מוכר.

בית האבן בו נולדתי בשכונת מקור ברוך,עם החצר האחורית המרוצפת,

מבעד לגדר הגברת גוטליב הזקנה הייתה מעבירה לאחי ולי סוכריות טופי.

בקומה העליונה הייתה גרה עד לא מזמן דודה סטריה היקרה,שתזכה לשנים ארוכות וטובות.

והבית לא השתנה כלל,ונשאר ממש כפי שהיה תמיד.

הדירה הקטנה של הורי,קומת קרקע,שכונת הג’ורה,רמת יצחק,רמת גן.

מכאן יצאתי למסעותיי הקולנועיים הראשונים בבתי הקולנוע "לילי" ו"גל אור".

בית הורי בגבעתיים,קומה ראשונה על עמודים,מול הפרדס המסתורי והנפלא שהפך לקניון בטון.

הצריף שבקיבוץ ניר אליהו,בשרון התיכון,ארץ הפרדסים,מול השדות המוליכים לקלקיליה.

סירת העץ הישנה של וופקה,באמסטרדם.

מלון האבן הלבן בראש פינה,למעלה,ליד השכונה העתיקה.

הצריף שבוואדי,שלא נשאר ממנו דבר.

החדר הקטן בחצר האחורית ברחוב גולומב,גבעתיים.

וילה שושנה,הבית ברחוב יונתן,רמת גן,מול בית הספר היסודי "חשמונאים", בית ישן ויפהפה עם מרפסת עגולה,שנהרס,איך לא,ובמקומו נבנה עוד סתם בית דירות סתמי ונטול השראה.

ובחלומותיי,אני יודע שאני באחד מאותם בתים

למרות שהוא בכלל לא דומה לאיך שהוא היה במציאות

והכול יותר רחב יותר מואר

כל כך שונה ויחד עם זה כל כך מוכר

(אולי מחלומות קודמים).

וכמו קשר נוצר בין כל הבתים האלה-

והם הופכים לבית אחד גדול,

הבית של חיי.

והם פנים שונות של מקום אחד.

והם נקודות שונות בזמן שהולך למקום אחד.

ולמרות שבחלום עוברת בי התחושה

שמבעד לקירות אור זהב זורח

הרי כשאני מתעורר

בדרך כלל אני שוכח.