"קרוב" בנצרת עלית

הייתה לי פגישה עם גדי,המנהיג של הלהקה האתיופית"מסרת",אותה הכרתי בפסטיבל הכליזמרים בצפת,באותה השנה.

חיכיתי לגדי ברחבה שליד בית המתנ"ס,בין השיכונים,השעה הייתה עשר בבקר,ומהיכרותי איתו ידעתי שהשעה היא בגדר הצעה בלבד ויקח עוד קצת זמן עד שהוא יגיע.

כמה חודשים קודם לכן באותה שנה יצא אלבומי השני"קרוב",ואני ישבתי שם על גדר האבן,חיכיתי לגדי,ולפתע שמעתי מאחד הבניינים,מהקומה האחרונה,בווליום מאוד גבוה את השיר הפותח את האלבום:"רוחות הצפון".

אני חייב לציין כאן,שבימים ההם לא הייתי כל כך מוכר וידוע ברחבי הארץ,ולכן הייתה לי הפתעה גדולה ונעימה לשמוע את השיר בנצרת עלית,בשעת בוקר,שעה שרוב האנשים בעבודה,בלב שיכונים אפורים,ברחבה שמאוכלסת במעט זקנים יושבים על ספסל ואמהות צעירות עם תינוקות בעגלה.

חשבתי לעצמי שאולי אני לא צריך כל כך להתלהב וזה בסך הכול רדיו שנפתח באופן אקראי,אבל מיד אחרי השיר הפותח הגיע השיר השני ולאחריו השלישי,וכשקולה של יהודית תמיר קרע את הרחבה שליד המתנ"ס בלב השיכונים בנצרת עלית עם החיזיון של פרנצ’סקו גויא,הבנתי שמישהו שם למעלה מקשיב על הבוקר בפול ווליום לתקליט החדש שלי.

הבטתי למעלה,אולי הוא ראה אותי יושב ברחבה ושם את זה לכבודי,אבל לא,התריסים היו מוגפים לגמרי בכל הקומה שממנה בקעה המוסיקה.

גדי לא הגיע,ואני ישבתי על גדר האבן והקשבתי ל"רחוב האגס 1",מגיע מלמעלה,מדירה של מישהו שאני לא מכיר,שבכלל לא יודע שאני יושב למטה ומקשיב,ומתרגש מאוד.

לקראת הסוף,קצת לפני"נגעת בצמרות העצים", ידעתי שגדי צריך להגיע כל רגע(הוא היה בדרך כלל מאחר בשעה אחת,כי לפי תפישתו,השעה עשר ממשיכה עד השעה אחת עשרה,ולכן,עשר חמישים ושבע,זה עדיין עשר,וזה בסדר),החלטתי לאזור אומץ,לעלות לבן אדם,או לבת האדם,ולדפוק על הדלת,ומה שיהיה יהיה.

נכנסתי לחדר מדרגות עצוב ועזוב,טיח מתפורר,לא נקי,תיבות דואר שבורות,עליתי לאט,בלב מתוח, במעלה המדרגות,ונעמדתי מול הדלת,המוסיקה נשמעה מפנים בווליום אדיר,תיארתי לעצמי שאיש לא ישמע אותי דופק,פעמון לא היה שם בכניסה,והנה הסתיים השיר הלפני אחרון ובשקט שנוצר דפקתי קלות על הדלת,בהיסוס,אני מודה,ושוב דפקתי,קצת יותר חזק,אבל לא היה מענה,הדלת לא נפתחה,ואני החלטתי להשאיר את המסתורין כפי שהוא,לוותר, ולרדת.

גדי הגיע בזמן,כלומר קצת לפני אחת עשרה,רגע לפני שנכנסנו למתנ"ס הבטתי למעלה אל הדירה שתריסיה היו מוגפים,ואמרתי בלבי שלום לאלמוני ששמע את "קרוב" בפול ווליום על הבוקר בלב השיכונים של נצרת עלית.