סנט אגנס פלייס, ביקור חוזר

מעבר לגדר,מרחק שתי דקות מכאן,היו עומדים הבתים הישנים של שכונת סנט אגנס,ואני גרתי כאן,בסביבה הזאת,לפני עשרים ושבע שנים,ובאתי לכאן היום במחשבה שיהיה נחמד לראות את השכונה הישנה ההיא,ואולי לפגוש מישהו משכני מאז,אמנם הסיכוי קלוש,אבל לך תדע,אולי... אולי אפגוש את דייויד הדרום אפריקאי,את כרמן מהאיים הקנאריים, את אסילט מווילש.

יצאתי לפני כשעה מתחנת הרכבת התחתית ולא מצאתי את השכונה.בכל זאת,עשרים ושבע שנה עברו להם ביעף...שאלתי כמה אנשים אבל איש מהם לא ידע איפה סנט אגנס פלייס,

עד שאישה אחת זקנה חביבה וממושקפת שגררה עגלת סופר מרקט,אמרה לי איפה אוכל למצוא את השכונה הישנה,ליד כנסיית אגנס הקדושה,ואמרה:"אבל אתה יודע שהרסו את כל הבתים הישנים ההם שאנשים פלשו אליהם?"

אמרתי לה שלא ידעתי,והיא אמרה:"איך זה?הרי היה על זה בכל העיתונים, אפילו בחדשות בטלוויזיה דיברו על זה,היה רעש גדול".

אמרתי לה שלא הייתי כאן,והיא הנהנה והוסיפה:"אפילו את בית הראסטה הם הרסו."

שאלתי אותה לאן הלכו כל האנשים אחרי שהשכונה נהרסה, והיא אמרה:"או,את זה אני באמת לא יודעת,התפזרו לכל עבר, אתה יודע..."

שאלתי אותה אם בנו משהו אחרי שהרסו והיא אמרה:"לא,לא בנו שום דבר,השטח נשאר ריק,תלך ותראה בעצמך".

לקח לי זמן לזהות את המקום,עמדתי שם,בתוך הרחוב הריק,איפה כל הבתים,כל החיים שהיו שם,האנשים הצעירים,הילדים,כל כך מוזר,איפה הם עכשיו, איפה אסילט ודייויד וכרמן,וכל שאר תושבי השכונה,שמות אני לא זוכר,פנים כן,איך עברו ככה עשרים ושבע שנה בלי שארגיש.

ועכשיו כאן על הספסל בפארק קנינגטון,נכנסת אל הגינה אישה שנראית כמו היפית לשעבר,מבוגרת בחצאית ארוכה,ושער מאפיר,אולי היא תזכור מישהו, משהו,היא עוברת ליד הספסל שעליו אני יושב,מחייכת,כאילו לעצמה, וממשיכה ללכת.

אני גומע קצת את השקט הירוק,וחושב שהגיע הזמן לצאת ולחפש את בית קילנר.זה צריך להיות ממש קרוב,כאן,בסביבה.