גבעת מאזוול, צפון לונדון. נובמבר תשס"ח מאוחר בלילה.

ליד שולחן כתיבה שפונה אל הקיר יושב איש וכותב.

בפינת החדר גיטרה וארגז אפקטים.מזוודה.בגדים זרוקים בערבוביה על מכשיר רדיאטור גדול שנמצא מתחת לחלון.

ברקע,נגינה שקטה של גיטרה קלאסית,מכשיר טלוויזיה מהבהב ללא קול,המצלמה מתקרבת אל השולחן ולאט לאט סוקרת את מה שמונח עליו:

בקבוק מים מינרלים היילנד,קומקום חשמלי,קפה שחור,תה, סוכר,קרטון קטן של חלב עמיד,כוס זכוכית,שתי כפיות,ספל לבן מלא בזיתים ירוקים,אוזניות,אפטרשייב,משחת נעליים,ספר סיפורים ושירים של אדגר אלן פו,מילון כיס עברי אנגלי דיגיטאלי כסוף,המגזין טיים אוט,טלית ותפילין,סידור קטן בכריכת עור,מקראות גדולות של ספר בראשית,דיוידי של הופעה חיה של ספרינגסטין בדאבלין, מגבעת,מכונת גילוח,משקפי שמש,חפיסת סיגריות קאמל,מצית,מיתרי מרטין לגיטרה אקוסטית, הספר"נפש החיים"של רבי חיים מוולוז’ין,מפתח גדול של החדר במלון.

המצלמה מתעכבת על ידו הכותבת של האיש ולאט לאט יורדת אל המחברת עד שמתגלות האותיות,קטנות ומסודרות, כתובות בדיו שחור ודק:

שוב אני לבד חדר בית מלון אדם בלילה בעיר זרה סורק תחנות מתרגם נתונים מכוון את האנטנות לקלוט לקלוט לקלוט כמה שיותר יש כאן משהו בוער מחר כבר לא אהיה כאן הכול יתפוגג כמו חלום מיליונים של בני אדם ברחובות אוטובוסים רכבות

לבנים שחורים חומים וצהובים בשלל צבעים ופרצופים מסתתרים מאחרי נייר עיתון רק לא להישיר מבט אל האדם ממול ובא לי לצעוק אל תוך השקט האנגלי הקר:רבותי,הכול זמני,גם אתה גם אני,אז אולי איזה חיוך,מילה קטנה,אולי נשיר משהו עד התחנה הבאה.