26/12/2007

כשקמתי בבקר ידעתי שאני רוצה לעלות על רכבת,רק שלא ידעתי לאן.

יצאתי לרחוב, נכנסתי לחנות ספרים, פתחתי ספר תיירות עבה, הסתכלתי במפת בריטניה וראיתי בצד מערב מובלעת קטנה צבועה בצהוב:ווילס.
בירור טלפוני קצר העלה שיש רכבת מפדינגטון לקרדיף בירת ווילס,ושזה לוקח שעתיים וחצי נסיעה,כך שאוכל להגיע לשם,לשהות שם כשעתיים,ולחזור בזמן להופעת הרגאי של האבסינייס ובלק אוהורו,בקמדון טאון.
ועכשיו,ברכבת,יום סתיו מעונן,עננים מרחפים בשמיים עמוקים כמו שמיכת צמר רכה,ובעד לחלון עצים ירוקים,ועצים בשלכת, ונהר אקראי,ובתי אבן כהים,עומדים כעדים דוממים,ומבעד לענן פתאום קרני שמש ומטוס נעלם.
(סוף שנות השישים,נער צעיר ברכבת הישנה לירושלים,שערו מתולתל וארוך,הקרון ריק,הרכבת מטפסת אל תוך הרי ירושלים,נבלעת ביערות אורן וחורש הררי,יום סתיו,מתכרבל במעיל,ולרגע אחד,קצר וחומק,שקט ומאיר וצלול וחד פעמי, משהו בתוכו נובט,מתכנס אל הפנים,נפתח אל החוץ,משהו חדש מפכה החוצה,תחושות שהוא לא מכיר,רמזים מתוקים,דברים שיקרו,מוסיקה שתישמע.)
עצירה קצרה ברידינג.מקשיב באזניות לרדיו,משהו קלאסי כרגע,אנשים בתחנה,עומדים,אישה עם כוס שתייה חמה,אדים עולים,עכשיו היא מכסה,איש בחליפה קורא בספר כיס.ידו האחת אוחזת בספר.השנייה בכיס.וממש ברגע זה הרכבת מחליקה בשקט,המוסיקה באזני מתגברת,מסתערת,מגיעה לשיא ומסתימת,הקרין אומר:מנדלסון.
בדרך לווילס אני חושב על ניק דרייק,הזמר הוולשי,בין גבעות ירוקות לעד,ונחלי מים גליליים,שקט כביר מסביב,יושב על אבן דרך עם גיטרה אקוסטית מצלצלת פעמונית זורמת עם המים,וקולו השקט שר נעימות מורכבות, מפותלות,זורמות ללא מאמץ כמו מי הנחל,כמו הרוח הקלה שנושבת.
(בחור צעיר,באמצע שנות העשרים,עם גיטרה כהה,יושב ליד האש בוואדי הגלילי,ומחפש את הקול שלו.
הוא שר חלש,חלש מדי,קול כזה לא יוכל להישמע, להדהד,להזהיר,להרעיד,הוא מרגיש בפנים את הקול שרוצה לצעוק,לשיר בקול גדול,על החיים,ועל הזמן שעובר,ועל הרגעים החומקים והחלומות הלא פתורים. אבל מה שיוצא לו זה קול ענות חלושה.אפילו מיקרופון משוכלל ומערכת הגברה לא יועילו כאן.
הוא מחפש את השביל בין סולמות הגיטרה,אולי יעלה על המפתח הנכון שיפתח לו את מחסום הגרון.אולי הלילה יפתח לו השער לשירה חדשה.)
בדרך לקרדיף הרכבת עוצרת בעיירה עתיקה קטנה שעובר בתוכה נהר רחב.
אם היה לי זמן הייתי יורד כאן.משכיר חדר קטן בבית מלון על גדות הנהר.אולי נשאר יום אולי שבועיים.אבל הזמן הולך ומתקצר,והרכבת כבר יוצאת לדרך ממשיכה בדרכה.