"קח לך איזה תנועה של ניגון..."

"הניגון הוא אחד מן מפתחות הנפש שמעורר אותה ואת הרגשותיה,יכול להיות איש שפותח את נפשו,וחלק ממנה יוצא לחוץ,ומכל מקום לא לבד שאינו עושה בו מאומה אלא עוד פוגם בחלק נפשו זה,אם בשמחה של הוללות, או בשבירת לב של עצבות ויאוש,עד שנופל מן בטחונו ואמונתו ועושה גם מעשים אשר לא יעשו רחמנא ליצלן.וכיון שאנו חברתנו לשם ד’ היא,ורוצים אנו להוציא את נפשותינו להמשילה על גופנו,לקשרה בקדושתו ולבטל אותה ואת עצמותנו בנשמת שד"י. לכן נרגיל את עצמנו ברנה ונגינה של עבודה לשמים,לא שנצטרך לחבר ניגונים חדשים,כמו שלא נאמר שמי שרוצה לשמח את עצמו ביין צריך לעשות יין מגתו דווקא,ומי שרוצה לעורר את עצמו או זולתו בדבורים צריך לחדש שפה חדשה.

קח לך איזה תנועה של ניגון,הסב פניך אל הקיר,או רק תסגור את עיניך ותחשוב שוב,שאתה עומד לפני כסא הכבוד,ובשבירת לבך באת לשפוך את נפשך לד’ בשירה וניגון היוצאים מקרב לבך,ואז מעצמך תרגיש שנפשך יוצאת ברננה,אם מתחילה היית אתה המנגן לפני נפשך לעוררה מתרדמתה, מעט מעט תרגיש שנפשך התחילה כבר לנגן בעצמה.

חידה הייתה לך תמיד הנגינה,הקולות מה המה, עליות וירידות מה הן, ולמה זה פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה, ואת הכול אתה רואה כבר, בקולה בוקעת לך נפשך דרך עד למרום, ובשמים כאילו אחזו בהמייתה ומשכוה בלשונה. לבה, מעי’ וכל פנימיותה עם נגינתה יוצאים, ודרך הקולות עולים,ועליותיה נפילותיה וכל גלגולי דרכה בקולה נחקקים, ותנועא דמנגנא בו נחרתים,והניגון נתרקם,את נפשך נושא הניגון במעיו לשפכה וקרבה לד’.

ולאו דווקא בניגון של שבירת הלב,רק גם בניגון של שמחה,בכולם תוכל להשתמש לגילוי הנפש וכך דרכו של החסיד,הוא בוכה לפעמים בניגון שמח,וגם בשעת רקידתו, ולפעמים רוקד גם בניגון של ’כל נדרי"

עד כאן לשונו הקדושה.

הרב הקדוש מפיאסצנא היה אחד ממחוללי מרד גטו וורשה.

במסירות נפש עמד והחזיק קהילה קטנה שהלכה והתדלדלה עקב הצרות האיומות.

בכל שבת בסעודה שלישית אמר דיברי תורה קצרים ועמוקים, וזאת,בלחץ נפשי וגופני עצום,בתוך הגהינום הנורא.

את דבריו כתב והחביא בתוך כד באדמה,לפני שפינו אותו אל מחנה הריכוז שם מצא את מותו.

כתבים אלו התגלגלו בדרך נס ופלא אל אחיו בתל אביב ויצאו לאור בספר "אש קודש".

הוא צרף מכתב קצר לאחיו,בו הוא מספר על הקושי הגדול,על הכאב, על כך שאיבד את אשתו בנו ובתו,והוא מבקש שכל יהודי יקרא בכתביו,וזאת תהיה נחמתו על הסבל והאובדן.

אני משתדל למלא את צואתו וקורא בספריו,ובעיקר ב"אש קודש", כמעט בכל שבת.