בית לחם הלונדונית

במהלך השבוע האחרון,בדרך מכאן למרכז העיר,מקומתו השניה של אוטובוס מספר 134, הייתי רואה בכל פעם בתחנה מסוימת לפני קמדון טאון שלט גדול בכניסה לבנין:"יהודים למען ישו",באנגלית זה נשמע טוב:"ג’וז פור ג’יזוס".הייתי רוצה להכנס ולבדוק על מה מדובר,אבל בכל פעם שעברתי המקום נראה סגור.מוזר.כמו כל הסיפור הזה של ישוע הנוצרי,שבעצם היה יהודי,ואפילו ישראלי.

מעבר לכביש יש כנסיה עתיקה עם צריח גבוה גבוה מתנשא מעל לכל שאר בתי הרחוב,עם שפיץ חד בקצה והצלב כמו חרב מזדקרת דוקר את השמיים המעוננים.מבנה מרשים מאוד.

וזו אחת התופעות המוזרות והמתמיהות שיש בעולם הזה:

הבנין הזה,וכמותו עוד אלפים שפזורים ברחבי העולם,באירופה אסיה,אפריקה,אוסטרליה ואמריקה,וכל זה על שמו של בחור יהודי,ישראלי,שנולד בבית לחם להוריו מרים ויוסף,שגדל בנצרת,ומת בירושליים,דיבר עברית שוטפת,ורק עברית,לא אנגלית לא צרפתית לא לטינית.

ולמרות שדבריו לא הוקלטו ולא צולמו ולא הופיעו בשידור מחוף אל חוף בטלוויזיה או ברדיו ולא הופצו באינטרנט,הם הגיעו כמעט אל כל פינה נידחת על פני כדור הארץ מהג’ונגלים של אפריקה ועד לארץ האש.

הוא ללא ספק הישראלי שהכי שיחק אותה בחוץ לארץ עד עצם היום הזה.

והוא,לפי דבריו,בכלל לא רצה ולא התכוון לשנות אות מהברית הישנה,ובודאי שלא ליצור דת חדשה, ואם היה יודע את כל הזוועות שנעשו בשמו לבני עמו ודאי היה קם וצולב את עצמו.