לילה בהר חברון

צר לי מאוד וכואב שכך התגלגלו הדברים.לא הייתה לי שום כוונה לפגוע במשפחות לייבוביץ’ ודיקשטיין השכולות או לגרום להם צער,להפך,הסכמתי בלב פתוח,לבוא ולשיר באזכרה,בהתנדבות מלאה.

דובר איתי על אזכרה שאליה מגיעים משפחה חברים ידידים,ואנשים מיישובי הסביבה. נאמר לי שבכל שנה בה מתקיים האירוע מגיעים כשלוש מאות איש,מה שנראה לי סביר לגמרי.נתתי את הסכמתי המידית באמון מלא,ואפילו לא העברתי את העניין לטיפולו של משרד ההפקות שלי.

הסברתי ליוזמי האירוע שאני מבקש מאוד שהפרסום יהיה נקודתי ומקומי, והובטח לי שכך אמנם יהיה.

והנה,כל שהתקרב מועד הארוע,הבנתי שמתנהל מסע פרסום מסיבי ומקיף,

שחורג הרבה מעבר למה שדובר איתי,ושהולך להיות שם פסטיבל שמטרתו למשוך מאות ואלפי אנשים.ככל הנראה העובדה שנתתי את הסכמתי ושמי לאירוע גרמה למארגנים לעשות מזה עניין גדול,יותר מבכל שנה.

ידיעות על כך הועברו לתחנות רדיו ולאינטרנט,מאות פוסטרים גדולים נתלו בכל רחבי ירושלים והסביבה.וכל זה בניגוד גמור למה שסוכם איתי.כמו כן,הבנתי,לצערי רק ברגע האחרון,שיש לארוע כיוון פוליטי ברור,ואני נמנע מלקחת חלק בארועים פוליטיים הן מימין והן משמאל.

הרגשתי שמישהו כאן מנצל את התמימות והרצון הטוב שלי,ואני חסר אונים ולא יכול לעצור את זה.

ואכן,בערב האירוע הגיעו למקום כאלף חמש מאות איש.יכול להיות שזה מה שהמארגנים רצו,והצליח להם.חבל רק שלא יידעו אותי מראש שזאת הכוונה.

לא הופעל עלי שום לחץ מארגוני שמאל.שום ציד מכשפות.אין כאן עניין לימין או שמאל.אני מעבר לזה.כשזה מגיע לשכול אין לי קו ירוק.

החלטתי את ההחלטה הלא פשוטה לבדי,בלב כבד וכואב,יום לפני הארוע,כי לא הייתי מוכן להשלים עם המניפולציה הזאת.

האם אפשר לתקן את מה שקרה?

אולי.

אולי בשנה הבאה,בלי נדר,כשערב הזיכרון לאלעזר ליבוביץ’ ומשפחת דיקשטיין הי"ד יחזור לפרופורציות הרגילות שלו,אבוא לשם לשיר שירים שאלעזר אהב.